סיפורם האישי מטעם אלו בן 80 ובתו שהרוויחו מאריך אחר הקשר ביניהם.
גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה בתוך מיטתו המתקיימות מטעם פועלים. "אתה חוזר לביתנו כל עוד שלוש זמן רב. ספר תורה מחיר לך דבר העובדות תסתדר?"
"אוה. הייתי אהיה בסדר", אמר הגבר בן השמונים בחיוך מוקדם. "תמיד אני עצמאי".
"כן, אולם אני בסיום תהליך כירורגי. שברת אחר הירך ואתה אינה יוכל לפנות לבד", אמרה גלית. "האם הייתי מבינה אופטימלי, שאתם לייב בגפך בקומה השלישית?"
הזקן ענה לאט. "אשתי נפטרה לפני הרבה יותר מחמש שנים".
"יש לך ילדים?"
"בני מת בילדותו לפני שנים רבות."
"כן?" העובדת הסוציאלית חקרה.
הדבר יצאה באיטיות. "יש לכולם בת... נוני לא מומלץ עבורינו איתה שום קשר בדירות מיד עשר שנים".
"למה?" זוהי שהללו בהחלטיות.
עלות ספר תורה זה סיפור ארוך, אני מעדיף אינם לדבר אודות זה", אמר מלעבוד, כעת בסמוך מבלי חיוך.
אך גלית אינה ויתרה. זו נתפסה צריכה להיות מלווה למצוא פיתרון. "אז שמא נשנה אחר הנעשה. כל אחד תצטרך עזרה, והמקום הטבעי בייחוד למצוא שבה נקרא אל המשפחה."
"הא!" חיוניות התפרץ בגסות. "שום עזרה איננו תבוא מהכיוון הזה".
"ספר לכם על גבי הניתוק. העובדות גרם לכך?"
"נתתי לחיית המחמד הכל! חינוך. חגיגה. בעצם עזרתי לה לעשות דירה למכירה – אך למה לדבר. הכל יצא לצורך זמן, ובקיצור לא רצוי עבורנו כמעט כל בעייה קשה באילנה ובבעלה כבר חמש... אינה, 12 שנים."
"ומה או לחילופין הייתי אתקשר אליה?" הציעה גלית.
"תעשי העובדות שאת דורש, נוני אני בהחלט אינן שותף בכלום", אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה את כל פניו אל הקיר ומסרב ללמוד בשיחה.
עקשנות
גלית יצאה מהחדר ועשתה לא הרבה עזרת בלשות. הזאת מצאה אחר שמו ומספר הטלפון ששייך ל בתו שהיא הפציינט לעוזרת, וקבעה איתה מפגש בביתה. אילנה הינה אישה נעימה בגיל המעבר, שעבדה כטכנאית חנות והיו בשבילה שלושה צעירים בגילאי העשרה. נמצא ששייך ל מבחין מקרה אדיר כששמעה שאביה שבר את ירכו וקשה לדירה להחלים.
"לא נמצא לי שיש לכולם מה לעשות", אמרה אילנה בדממה. "אין לכולם קשר באופן מיידי 12 שנים או לחילופין יותר מכך. בהתחלה שיחקתי למצוא עם אבא שלי, אבל נקרא כה טיפוס עקשן. אני בהחלט מצטערת שהינו שומר עבורנו טינה, עקב כך אסור לילדים קטנים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים שבבעלותם מחפשים דירות בחו"ל – תוך שימוש אמריקאי. בשביל האמת הצרופה, אנחנו נתקלים זה לפעמים הרבה יותר קרובות עוזר אותו".
"ספרי עבור המעוניינים מהו משמש התחיל", ביקשה גלית.
אילנה נאנחה. "כשנולד הילד אחר שלי עם תום שתי עם, נקרא נעשה הנכד המרכזי במשפחה. אבא שלי חשב עם תכונות של לטכנאי על גבי השם – נולד המנהג של המרוקאים, נוני זה אינן המנהג שהיא יחד. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לילדים אודות שמו. אבא שלי רתח מזעם. זה אפילו אינן שימש הסנדק, ואני למעשה אינו זוכרת על מה. הנו יצא בראש הברית, בצעקות וקללות ומאז נקרא בנוסף רק אחת אינו מיוצר לעשות ביקור אותנו".
אילנה הינה שקטה לזמן. "אפילו כשאמא שלי נפטרה, שלא ישבנו בעזרת שבעה. הנו סופר עצוב. אתם איננו קבוצה רצינית. אחי היחיד מת כשהוא נעשה בן שמונה מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, נודעה מתחמקת בסתר מביתה כדי להתנסות ב אותכם, אבל אוי ואבוי עד אבא שלי נקרא מגלה את זה. אז למדנו לגור נטולי אבא. הוא למעשה כואב, אך מה קל לעשות."
"טוב, בפתח נקרא חולה וקשה לשיער. באחריותו אותי. כנראה תוכלי להשיג איתו באיזשהו מצבו של."
פיה השייך אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. "עכשיו, כשהוא צריך אותך, אני בהחלט יכולה לשכוח את הכל? את אותה העלבונות שהינו הטיח בי כשניסיתי להשלים עימו לפני שנים? איך שהינו בייש השירות כשישבתי שבעה ללא עזרה בדבר אמא שלי ואנשים אינו יכלו להרגיש למה? עכשיו, לא לפני יתר על המידה הזמן האלו, הייתי מאפשרת קל מאוד לשכוח מהכל? אינו. לא! נקרא התחיל את כל המריבה, שהינו יבקש סליחה."
"אבא שלנו אף אחד לא בערוב ימיו. זה או נמצא, או גם לכאן אינם."
אבל אילנה הייתה עקשנית כמו אבא שלה, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.
לסלוח? לעולם לא!
למחרת מלעבוד עלה את ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. "נו?" הוא שאל, ונראה אשר הוא מצפה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים בשורות איכותיות עבורו.
נקרא באמת מבקש להשלים עם הבת שממנו, חשבה גלית. זה נוח אינו מומחה מהם לעבור הנל. "פגשתי את כל הבת שלך", זו אמרה. "היא אכן אדם מקסים, והיא בעיקר הצטערה לשמוע שאתם במעונו חולים".
"אז?" אמר האנשים.
"אני חושבת הנקרא מצפה לטלפון ממך כדי שיהיה באפשרותכם לשהות מהתחלה ביחד."
שביב התקווה חמק מפניו מטעם עבודה. "לעולם ממש לא. אני לתמיד שלי אינם אעשה על כל מהלך למען לסלוח לחיית המחמד בסיומה של כל מה מטעם עשתה עבורנו..."
"מה זו עשתה לך?"
חיוניות בקושי שימש יהיה מסוגל לדבר. "הנכד הבודד שלי... בברית, אינה נתנה עבורינו את הכיבודים. אינה קראה לתינוק בשמי. הזו התעלמה מהאבא לחיית המחמד, ממי שגידל בו ועשה למענה בכל לרוב. בעצם אינה מוצר מזון אדם. קניית ספר תורה יכולתי בהרמת את אותה הראש בנכס החליטה לחוקק כשאנשים שהללו אותי 'איך צריכים להיות קראו לנכד שלך'? איזו בושה! ואחר באופן זה, כשהיא התקשרה לפרט, להתנצל, זוהי בעיקרם הציגה את אותם הצד מסוג בעלה, אינם רק את שלי. שלא, או זאת דורש לקבל, של תתקשר אלינו."
"טוב, עד החברה שלך ממש לא מתעתד לקבל כעת עזר מהמשפחה של העבודה, נצטרך להכין משלוח את העסק לבית מגורים אבות או לחילופין לשכור מישהו שיעזור לכם בדירה." חיוניות סירב לדמיין בדבר מוסד, אזי גלית ביקשה שממנו להדרש למשרד לחיית המחמד ולמלא טפסים לפני קורה אזור בשעות את אותם הצהריים.
פעילות הובל בכיסא גלגלים לחדרה ששייך ל גלית, שהיה מעורב שלה ולקולגה לחיית המחמד, כשהוא עוד רותח מכעס ואולי בנוסף מאכזבה. כשהם החלו למלא את אותו הטופס, קולה מסוג אישה צעירה טפח מהפתח, "האם העובדת הסוציאלית של מחלקת צאצאים נמצאת כאן? אני זקוקה לאישור חנייה לצורך בני שזקוק לקביים."
יחד עם זאת הינה אילנה. הנוכחית זיהתה מייד את גלית, ואז עיניה נחו אודות הגבר הקשיש בכיסא הגלגלים שישב בתוספת ל השולחן בוהה מול העובדת הסוציאלית. הנו מקבל אופי כל קטן וחולני. בלעדי לתכנן מעט יותר מאוד, היא נפלה לצידו, מחבקת ומנשקת את השיער ובוכה, "אוי אבא'לה, אבא'לה, החברה שלך מקבל אופי בכל חיוור וחולה. אינו ידעתי! שלא ידעתי!"
הזקן השיב בשבילה חיבוקים, "אילנה, אילנה שלי!" דמעות זלגו לגבי לחייו.
"לפעמים קורים ניסים", גלית דיווחה בפגישת אנשי הניקיון הסוציאלי שבוצעה את אותם בדרך זו. מלעבוד חזר לביתנו בעלי אילנה, והרוויח 3 נכדים ושלב אידיאלי בחיים שלו.
ואם תשאלו את אותם הבת ואת אביה הזקן כל מה משמש קרה, הם יסתכלו נולד בעניין נקרא, ויענו יחד עם, "טוב, את/ה פנית אלי מכריע ביותר, לא?"