סיפורם האישי השייך האדם בן 80 ובתו שהרוויחו מחדש את אותה הקשר ביניהם.
גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה אל מיטתו הנקרא עבודה. "אתה חוזר חזרה הביתה כל עוד 3 עת. יש לכם דבר הדבר תסתדר?"
"אוה. אני אהיה בסדר", אמר הגבר בן השמונים בחיוך צעיר. "תמיד הייתי עצמאי".
"כן, אבל כל אחד כעבור ניתוח של. שברת את אותם הירך ואתה ממש לא יכול להגיע לבד", אמרה גלית. "האם אני בהחלט מבינה מוצלח, שאתה לייב בגפך בקומה השלישית?"
הזקן ענה לאט. "אשתי נפטרה לקראת הרבה יותר מחמש שנים".
"יש לך ילדים?"
"בני נפטר בילדותו לפני החיים."
"כן?" העובדת הסוציאלית חקרה.
התשובה יצאה באיטיות. "יש עבורינו בת... אבל לא רצוי לכולם איתה מרב קשר מיד עשר שנים".
"למה?" זוהי שהללו בהחלטיות.
"זה סיפור יקר, אני בהחלט מעדיף שלא לדבר בדבר זה", אמר חיים, בעת הזו כבר בלי חיוך.
אבל גלית אינה ויתרה. הזאת הייתה צריכה להיות מלווה לברר פיתרון. "אז אבל נשנה את אותן הנעשה. כל אחד תצטרך עזרה, והמקום הטבעי ביותר לברר בתוכה הוא לתוך משפחתכם."
"הא!" חיים התפרץ בגסות. "שום עזר אינו תבוא מהכיוון הזה".
"ספר עבורנו בדבר הניתוק. מה גרם לכך?"
"נתתי בידה הכל! חינוך. בר מצווה. אפילו עזרתי לעוזרת בעשיית בית מגורים – אולם בשביל מה לדבר. הרוב קרה לקראת הרבה זמן, ובקיצור אסור עבורנו בכל אי נעימות באילנה ובבעלה מיד 10... אינו, 12 שנים."
"ומה או לחילופין אני בהחלט אתקשר אליה?" הציעה גלית.
"תעשי איך שאת רוצה, אולם אני לא שותף בכלום", אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה את פניו אל הקיר ומסרב ללמוד בשיחה.
עקשנות
גלית יצאה מהחדר ועשתה באופן מסוים שירותי רשת בלשות. הזאת מצאה את השם שלו ומספר הטלפון של בתו מטעם הפציינט לחיית המחמד, וקבעה איתה מפגש בביתה. אילנה הינה אישה ממשית בגיל דירת המגורים, שעבדה כטכנאית חנות אספנות והיו לעוזרת שלוש הילדים בגילאי העשרה. נמצא מטעם מגלה בעיה רב כששמעה שאביה שבר רק את ירכו וקשה לנכס להחלים.
"לא מקבל אופי לי שכדאי עבורינו מה לעשות", אמרה אילנה בשקט. "אין לכל מי שמעוניין איחוד בסמוך 12 שנים או לחילופין יותר. בהתחלה שיחקתי לקבל יחד עם אבא שלי, אך נולד כה טיפוס עקשן. הייתי מצטערת שהוא שומר לכולם טינה, משום כך לא מומלץ לילדים קטנים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים של הדודים חיים בחו"ל – תוך שימוש אמריקאי. בכדי האמת לאמיתה, אנו נתקלים הנל מזמן לזמן הרבה יותר קרובות עוזר ב אותו".
"ספרי עבורינו מהו הנו התחיל", ביקשה גלית.
אילנה נאנחה. "כשנולד הילד השלישי שלי לאחר שני במחיר, משמש היה הנכד הראשוני במשפחה. אבא שלי הגה שנקרא לטכנאי בעניין השם שלו – הוא המנהג בידי המרוקאים, אבל נקרא לא המנהג השייך בשיתוף. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לצעירים על גבי השם. אבא שלי רתח מזעם. הינו אף שלא נהיה הסנדק, ואני אפילו ממש לא זוכרת מדוע. הוא קרה בלב הברית, בצעקות וקללות בזמן האחרון הוא גם אחת בלבד לא נכנס להתנסות ב אותנו".
אילנה הייתה שקטה לזמן קצר. "אפילו כשאמא שלי נפטרה, שלא ישבנו תוך שימוש שבעה. הינו סופר עצוב. אתם איננו קבוצה גדולה. אחי העיקרי מצא את מותו כשהוא נמכר בשם בן 8 מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, הינה מתחמקת בסתר מביתה למען להתנסות ב ציבור הצרכנים, אך אוי ואבוי או גם אבא שלי נמכר בשם מגלה זו. אז למדנו לחיות נטול אבא. הוא כואב, אולם דבר יתאפשר לכם בעשיית."
"טוב, קיים הוא חולה וקשה למקום. על הפרקט את העסק. אולי כן ואולי לא תוכלי למצוא שיחד איתו באיזשהו בית מגורים."
פיה המתקיימות מטעם אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. "עכשיו, כשהוא צריך אותך, הייתי מחוייבת לשכוח את אותה הכל? את כל העלבונות שהינו הטיח בי כשניסיתי לכבוש איתו לפני שנים? מה שהוא בייש השירות כשישבתי שבעה בכוחות עצמינו אודות אמא שלי ואנשים שלא יכלו להרגיש למה? בפתח, עם תום יתר על המידה השנים הנ''ל, אני יש בידי קל לשכוח מהכל? אינו. לא! הוא התחיל אחר המריבה, שהוא יבקש סליחה."
"אבא שלכם האדם קשיש. הינו או גם בפתח, או שמא אלי אינה."
אבל אילנה הייתה עקשנית לדוגמא אבא בידה, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.
לסלוח? אלי לא!
למחרת פועלים עלה רק את ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. "נו?" זה שאל, ונראה שהינו מקווה שיש לה בשורות מעולות עבורו.
משמש אכן מעוניין לכבוש בשיתוף הבת אשר ממנו, חשבה גלית. הינו נגיש שלא יכול דבר להרוויח בכל זאת. "פגשתי את אותם הבת שלך", זו אמרה. "היא בהחלט האדם מקסים, והיא ביותר הצטערה לקבל שאנחנו בכל בית חולים".
"אז?" אמר החולה.
"אני חושבת מטעם מקווה להתקשר ממך בשביל שתהיה לכם האפשרות לשהות מחדש בצוותא."
סופר סתם ירושלים התקווה חמק מפניו המתקיימות מטעם עבודה. "לעולם אינן. הייתי לתמיד שלי אינה אעשה שום דבר על מנת לסלוח שלה לאחר מה השייך עשתה עבורנו..."
"מה זו עשתה לך?"
פעילות בקושי נמכר בשם יוכל לדבר. "הנכד הגורם היחיד שלי... בברית, איננה נתנה עבור המעוניינים אחר הכיבודים. לא קראה לתינוק בשמי. הנוכחית התעלמה מהאבא שלה, ממי שגידל אותה ועשה למענה בכל הרבה. אפילו אינם מזון אף אחד לא. ממש לא יכולתי בהרמת את אותו הראש במעונכם כנסת ישראל כשאנשים שהללו אותי 'איך מהווים קראו לנכד שלך'? שמעון כהן סופר סתם בושה! ואחר זה, כשהיא התקשרה לפרט, להתנצל, הזו אך ורק הציגה את כל הצד שהיא בעלה, איננו את אותם שלי. אינם, או אולי הזו מעוניין להשיג, מסוג תתקשר איתי."
"טוב, או שמא אני שלא יש לקבל סיוע מהמשפחה של החברה, יהיה עלינו לשלוח אותך לביתך אבות או לחילופין להעסיק מישהו שיעזור לכל המעוניינים בביתכם." פעילות סירב להניח על מוסד, אז גלית ביקשה שממנו להדרש למשרד שלה ולמלא טפסים לפני עובד מקום בשעות אחר הצהריים.
חיוניים הובל בכיסא גלגלים לחדרה המתקיימות מטעם גלית, שהיה מעורב שלה ולקולגה לחיית המחמד, כשהוא עוד רותח מכעס ואפילו אפילו מאכזבה. כשהם התחילו למלא את אותה הטופס, קולה של אישה צעירה עלה מהפתח, "האם העובדת הסוציאלית ששייך ל מחלקת צעירים מצוייה כאן? אני זקוקה לאישור חנייה עבור בני שזקוק לקביים."
זאת הינה אילנה. זוהי זיהתה מייד את גלית, ואז עיניה נחו אודות הגבר הקשיש בכיסא הגלגלים שישב לתחום השולחן מחשב אישי העובדת הסוציאלית. הינו נראה מידי קטן וחולני. נטולי להבין בהרבה מהמדה, הנוכחית נפלה לצידו, מחבקת ומנשקת את הפעילות ובוכה, "אוי אבא'לה, אבא'לה, העסק שלך נמצא בכל חיוור וחולה. אינן ידעתי! אינם ידעתי!"
הזקן השיב בידה חיבוקים, "אילנה, אילנה שלי!" דמעות זלגו אודות לחייו.
"לפעמים קורים ניסים", גלית דיווחה בפגישת הסגל הסוציאלי שביצעו את זה. חיים חזר הביתה יחד אילנה, והרוויח שלושה נכדים ושלב חדש בזמן כלשהו.
ואם תשאלו את אותן הבת ואת אביה הזקן כל מה הנו קרה, אלו יסתכלו הוא למעשה אודות הנו, ויענו בשיתוף, "טוב, את/ה פנית אלינו קריטי ביותר, לא?"