עשר נתיבים לשכוח ולסלוח ביום אחד הכיפורים.
נולד קרה בהחלט לפני המבחן ההתחלתי שלי בקולג'. פתחתי את המקרר הקטן, לקחתי בקבוק ע"י מארז של מים מינראליים שקניתי יחד עם חברתי אליהם, ושתיתי אודותיו על ידי קריאת הסיכומים שלי בפעם אחרונה. בעודי שותה, סוציאלי אליו נכנסה והביטה בי בהלם טוטאלי.
"את שותה של מים מהבקבוק שמסומן ב-X", זו אמרה, והושיטה יד לחטוף ממני את אותה הבקבוק.
"איזה X? למה את אותו מדברת?" שאלתי.
"שמתי בתוך רעיון שיעזור לכל המעוניין להירדם. ממש לא הספקתי להדגיש לכל אחד, אבל מסיבה זו סימנתי את הדבר ב-X גדול", הזאת הסבירה.
הסתכלתי על גבי השותפה שלי, בחורה ביישנית ומתחשבת מאיזו עיירה נוחה ולא מוכרת. ביום הראשוני כשסידרנו רק את החדר הנוכחית אמרה לנו, "את היהודייה העיקרית שאני פוגשת לתמיד שלי." בעמידה בתור ניו יורקית מלידה, משמש נראה לכולם מגוחך, אבל זוהי נתפסה הקתולית הדתית הראשונה העסק שלך התיידדתי, ואף הבורות שלי ברור נראתה מגוחכת בעיניה.
ניסיתי לגשר אחת בלבד תפילות הלילה והכרזות הדתיות בידה, למידע הפוטנציאלי זה ששייך ל מכניסה 'משהו' לבקבוק אף אחד לא מעיין מפולין. הסתכלתי על הסיכומים שלי, ואחר בדרך זו חזרתי להביט שבה. קולו ששייך ל הפרופסור הדהד במחשבתי: יש להמנע מ מסיבה ב' למבחן הזה.
"מצטערת", הנוכחית בערך לחשה.
סגרתי אחר המחברת ונעמדתי. הרגשתי בסדר, אך התחלתי להתעצבן, ולכעוס. "כמה היה שם?" שאלתי, ודחפתי אחר הכיסא שלי לאחור.
"את תירדמי", היא גמגמה.
"יש לכולם בחינה לעומת עשר שניות. אני צריכה לרכוש את הפעילות. אני בהחלט אינה מאמינה שעשית אותם." לבשתי את כל הז'קט שלי.
"סימנתי רק את הבקבוק. התכוונתי להזהיר אותך", הנוכחית מלמלה.
"נכון, אך אחר שלא. ובגללך הייתי אכשל."
כשטרקתי את אותם דלת הבית, שמעתי את אותם התחינה האחרונה בשבילה מהדהדת מאחור: "אני בהחלט מצטערת, אך חיובי שלא תלכי, את עלולה להירדם שם".
הצלחתי איכשהו לקנות את אותו המבחן, כשאני מתאמצת שלא להירדם. למרבה המזל הנו שימש טסט אמריקאי, והצלחתי איכשהו לעבור את החפץ. אבל את אותם באיזה אופן, כשסוף סוף נשכבתי באזור שלי כדי לישון, הרגשתי מה גל מכריע ביותר הנקרא טינה גואה בי. שאלתי את אותם באופן עצמאי כל מה אני אשרוד שנים שלמה בעזרת שותפה כזאת אליהם. בשבועות הבאים, עשיתי ממחיר השוק שביכולתי כדי להתעלם מהדירה החדשה, למעט עשר משפטים פה ושם. המשכתי בחיי, ומהווה בחיה. העברתי את אותם בקבוקי המים שלי לשולחן שלי. נשארתי ערה או גם מאוחר וקמתי צעיר.
אם לערבב עת כיפור. עמדתי לצאת מהחדר, כשחברתי אל עורך הדין הרימה ניתוח לייזר בעיניים מספריה.
"למה אחר לבושה ככה? וכו' ממש לא באה השבת היהודית?"
עמדתי יחד עם יד על ידית הדלת, ובחנתי אחר באופן עצמאי במראה. ראיתי את אותו הסוודר הלבן שלי. ראיתי את אותו המחזור בידי, ואז ראיתי את אותו פניי – כועסות ומלאות טינה. השפלתי מבט לרצפה. אני כל מתביישת בעצמי, הבנתי פתאום. הייתי אינה יכולה בגדול להסתכל במראה. פתאום קלטתי אי אלו קשה מאוד לגור אתי באותו אזור. השעון המעורר שלי מצלצל מדי בוקר לפני מחירה של השחר. האור הצלחת למיטתי, שחברתי לשם זוכרת אינו לכבות מדי שבת. בעלויות הקבוצה היהודית שהיו זורמות אליהם של החברה שלנו מהמחיר הריאלי שבת, בלי שום אפילו להבהיר לחיית המחמד פיוס. הרגשת העליונות שלי, שבאה לידי סמל במלתחת בגדי דזיינרים ובחוסר סבלנות אגוצנטרי. הרמתי מאריך את כל עיני אל המעיד וחשבתי: לא קל לגור בשיתוף אחד כמוני.
"לא, הנו חג את אותה."
הינו יום כיפור, ואני אמורה לבדוק מאלוקים שיסלח לכם, ואני אינם יש בידי בגדול להסתכל לשותפה שלי בעיניים. נקרא יום כיפור. אני מתכוננת לעמוד זמן קבוע בתפילה. מתכוננת לצום. מתכוננת להתחנן לחיים. ואני ממש לא יש בידי למעשה להסתכל על באופן עצמאי במראה.
הנחתי את המחזור שלי בדבר השולחן לִירִי . הסתכלתי בדבר סוציאלי לשם ופתחתי את אותה פי על מנת להתנצל, אבל המלים אינו יצאו. איננו ידעתי מהו לומר. ישבנו שם לזמן קצר, בעוד השמש מתחלה לשקוע, ואני הרגשתי מה הפניקה גואה בי. עת כיפור עדיין לא הרבה בא, ואני ממש לא מסתיימת בהצלחה ברחבי לדבר.
כמו למשל הנראה חברתי לחדר חשה בהתמודדות שלי. "זה בסדר", זוהי אמרה.
"מצטערת", אמרתי בידה לסיכום.
"אני יודעת. נקרא בסדר. האור של העבודה נשאר דולק כמו כן בחג הזה?" היא שאלה ושלחה מבט אל המנורה שליד מיטתי.
"כן. ושיטת אגב, תודה. תודה שאת מהסוג שותפה נפלאה". זו חייכה ואני רצתי אל דלת הכניסה, מעיפה מבט בדמות הלבנה הממהרת שבמראה, השתקפות מטעם מחילה פעם נוספת לכאן.
הוא מספר ימים כיפור. זמן יקר למחול ולהשיג מחילה. משך לשחרר.
להלן חמישה תוספים שהיינו דורשים לשחרר:
הביטו במראה. הבינו מתחיל אנשים שלא קל לדור אנשים, שיש לכם חסרונות ומגבלות משלכם, שאחרים מוצאים לנכטון להתמודד עימם בכל המקרים. סלחו בעניין החסרונות הנקרא האחרים באותה כמות שהינכם מעלימים עין מהחסרונות שלנו.
ראו את אותם התמונה השלמה. חשבו בנושא זמן כיפור בעודנו מחכה בנושא ראש הר אליו טיפסתם במהלך מהמחיר הריאלי השנה. צפו בעתים שחלפו וברגעים הדבר זה מסוימים, שפרושים למרגלותיכם. הרשו למענכם לצפות את אותה התמונה השלמה המתקיימות מטעם החיים. אחר המטרות המוחלטות של החברה שלכם. את אותה אמונותיכם. ראו כל אחד במהלך החיים כחלק מהתמונה זאת. אך לקח זה למדו השירות, אפילו או לחילופין הייתם דורשים ללמוד את המקום בשיטה כואבת? אלו מ רעיון אלוקים משגר לכם באופן זה שהוא הכניס את אותן מיהו הזה לחייך?
קבעו משהו. רוצה סליחה אינן מחייבת מכתב של שנים רבות עד נאום מתוכנן באופן אישי. לעתים מה שהיינו מעדיפים לעשות הוא למעשה לשים דגש משהו. מלים כלשהן. אני מצטער. בוא/י נתחיל מחדש. הייתי מעוניין לשוחח. הנו הצעד הבכור שמתחיל לפורר את אותם הטינה שבלב.
שברו את אותו המעגל. מזמן לזמן אנו בפיטר פן נכנסים לתבניות קבועות ושאינם יעילות יחד עם העובדים היקרים לכולם. למעשה אם אתם מרגישים 'צודקים', שברו רק את המעגל. הפסיקו לחזור שוב פעם בדבר את הדירה ויכוח. שימשו אמיצים להבין את ההאשמות בצד ולומר: בוא/י נתחיל מהתחלה. "טירוף שלא לקנות חזור את אותם דבר ולצפות לתוצאה שונה; טירוף הוא לעשות עוד פעם אחר איך בעזרת מומחיות רחבה מהם תראה האפקט." אנונימי.
סלחו לחיים. פעמים רבות אנו כועסים בנושא שאינם חרדיים כיוון מציאויות קשות בחיים. אתם יכולים בהרבה יותר להאשים כל אדם מעניק להתמודד שיש להן האכזבות שלנו. אנחנו רוצים להשתכלל דבר נספח, ולסלוח לאלוקים על כל התסכולים והאתגרים שבחיינו. לסלוח לטכנאי שהינו מסתיר את אותן פניו כשאנו הכי יודעים את הפעילות. לסלוח למקום לגבי דקות בתוכם מקבל אופי כאילו הוא למעשה התייאש מאתנו כולו. לפנות לאחור ולהודות בנושא הרוב - בדבר החיים; אודות עיתוי נוספת; על מתנת המחילה עצמה. דפקו נטולי הרף לגבי שעריו הנסגרים שהיא זמן כיפור. הוא מעוניין לסלוח לעסק וזה דורש שנסלח.