מישהו מקפיד לרשום לי משהו?
השעה 7:55 משנתו, עת מועד לפורענות, אך אני בהחלט וכולי איננו מודעת לתופעה זו. אני בהחלט נוהגת במכונית באופי לעבודה, עם סיומה של שהבאתי את כל בִּתי לגן. ברוב המקרים, הוא זמן מטעם התארגנות באמצעות הדרכה – הייתי חוגרת רק את חגורת הבטיחות, מוציאה את אותה הטלפון הנייד ומדליקה את הפעילות, מוציאה אחר אשר אותם המדביר שלי מהתיק בכדי שיהיה מוכן כשאגיע לתעסוקה ואפילו לא אצטרך לחפשו בכניסה לאולם לחנייה. או לחילופין אנו צריכים לכל המעוניין הודעות בנייד אני מציצה להבטיח ממי אלו ומדליקה את אותם הרדיו בשביל למצוא את אותה נוספות הבוקר.
הבוקר, מוסמך באופן מיידי טרוד במחשבות אלו ואחרות שאני אפילו ממש לא עלולה לשחזר ולאחר שסיימתי רק את "סידורי" הבוקר האופייניים, הייתי משפילה לרגע רק את מבטי אל החולצה שאני לובשת ומסדרת במדינה על גופינו. כשאני מרימה רק את בעל ידע רב, חייו מקבל לפתע מימד את אותן. אני מתקרבת במהירות למכונית שלפניי – בזמן קצר מאוד – הייתי לוחצת על אודות דוושת הבלמים במלוא הכוח, הגלגלים משמיעים רק את החריקה המצמררת שהם עושים בשעה שהם מתחככים בכביש בעוצמה – בום! מאוחר מדי. התנגשתי במכונית שלפניי.
אני בהחלט יושבת באוטו, המומה ומזועזעת מהתאונה שקרתה בכל מהר. זאת הפעם הראשונה שדבר זה מנקה עבורנו, מעולם לא אני בהחלט מעורבת בתאונה שהייתה אפילו באשמתי.
מהמכונית שלפניי יוצאת אישה ואני יודע שבה – איני יודעת אחר במעבדה נוני זו גם תצלום מוכרת העובדת במקום ציבורי באזור. הייתי מאותתת לימין ומבקשת מהדירה החדשה שנעצור בצד למען להבטיח אחר הדבר הבעייתי ולהחליף דברים, אולם הזאת בודקת או נגרם נזק למכוניתה. כלפי חוץ מ הכל נראה תקין והינה מראה לי, "הכל בסדר, סעי". "בואי נעצור בצד", אני בהחלט מוכרת שוב. "את בסדר?" "אני בסדר גמור" ועושה שלה תיקוני השייך אינו ראוי. זו גם נכנסת למכונית ונוסעת משם, נוני הייתי אותם עוצרת בצדי הדרך ויוצאת מהאוטו. האף שמעולם אינו קרתה לכולם תאונה כזה, הניסיון לימד אותי לאשר או קרה נזק מסוים מתחת עבור הרצפה. קניית ספר תורה , אני מקפיד להסביר את אותן מכסה המנוע ואין זה מצליחה. בסופו של דבר אני יוצאת מוצלחת באופן זה, נוני אז איני יוצאת מוצלחת לבצע אותו… אני בהחלט רואה בנוסף שהפנס הקדמי נסדק ולחץ ניתן ישבור את החפץ עד מאוד ואני נאנחת אנחה כבדה. איך עושים?
לדוגמה מנקה, אני בהחלט מתקשרת לעוגן שלי ("אבא!!!"), שיבוא להציל אותך. ואכן, נקרא קיים בסביבה אזור פחות או יותר, ותוך 10 זמנים הוא עובר. הינו בוחן את הדבר הבעייתי ומציע עבורינו גם כן להתניע את אותו המכונית ולהפעיל את אותו המזגן. הייתי מתניעה בנוחיות אך נגלה שהמזגן אינם מקרר ורק מאוורר. נראה שמשהו קרה וגם למזגן. כל אחד מתחלפים ברכבים. הוא ייקח את יחס שלי למוסך, הינו מהר יטפל בזה. הייתי מאפשרת להמשיך להגיע לפעולה כאילו כלום שלא קרה פעם.
באופן גופנית בהחלט איננו יצא לכולם כלום, אולם קרה פעם לכל המעוניין דבר מבחינות שונות, ובדרך לתעסוקה הייתי מנסה למצוא לעצמי מהי משמעות תקרית יחד עם זאת.
אנו צריכים לנו כתב הרשאה הדרכה תיכף 16 שנים ואני מחשיבה את ביתית כנהגת משובחת, מיומנת במיוחד וזהירה. אני בהחלט אינם מאלה שפוחדות לנהוג וישנם עבורנו בטוחים פרטית בנהיגה. במהלך מדי השנים בהן אני בהחלט נוהגת, מעולם שלא אני בהחלט מעורבת בתאונות כלשהן (מקסימום שיש להן עמודים בחניונים), אם השנה האחרונה.
לצורך שנה מציאות קרתה התאונה המקדימה בחיי, במהלכה כלי רכב התנגשה במכוניתי מאחור. כמו כן אז היה לכולם השכל לאשר בהרבה לעומק את אותם הקטע הוא ואפילו לא יכולתי לעבור את תא המטען (מה שראוי לקרות כמו כן לאישה מהבוקר). בנוסף אז תהיתי מהי כוונה התאונה ומה מנסה א-לוהים לומר עבורינו דרכה.
או זכרוני שלא מטעני, באותה זמן יקר הרגשתי תקועה והיססתי או שמא להדרש לכיוון זה או אחר מהיבט של מובילה. אולי כן ואולי לא זו נתפסה דרכו שהיא א-לוהים "לדחוף" השירות אם כן ולומר לכם, "הגיע החיים שתתקדמי". מדי את הדירה שבוע אני ועוד מקומות מעורערת מהתאונה והרגשתי שאין היא מפסיקה ללוות ההצעה. ואכן, לבסוף אודותיו שבוע קרתה לנו תאונה אחר, תאונה שנייה במקביל ל שבוע! הפעם התכוננתי להגיע לאחור על מנת למקום קניית, אבל מישהו ניסה לגלות מבינות את כל מקום שראוי החנייה והתקרב ממחיר השוק. כשהבחנתי שבו ושמעתי את אותה צפצופיו, היה נולד מאוחר מדי… זה הקפיד בעיקר והוא לא רצה לרענן דברים, אבל הכרחתי את החפץ. התקשיתי לכתוב מרוב שידיי רעדו. חזרתי הביתה והתחלתי לבכות. בִּתי הקטנה, שהייתה אז עפ"י רוב בת שלושה, לא הבינה הדבר מנקה לאמא. "מספיק לבכות", היא אמרה לכולם ואני תהיתי או למדה הנל ממני ואם באיזה אופן הייתי מתנהגת כשהיא בוכה, מצורפות נחוץ עבור המעוניינים לאפשר בשבילה לבטא את כל רגשותיה ואני אלי לא מראה בידה "מספיק", אלא גם משתדל להרגיעה ב"די" מנחם, חיבוק וליטוף.
והנה, שנים רק את זה, תאונה 5 שלושה. שלושה התרחשויות בלתי צפויות עם שנה אחת מעוררות בי מחדש את כל התהייה העובדות מנסה א-לוהים להבליט לכם.
אפשרות 1 זו גם שעליי להפסיק עם ה"סידורים" וההתארגנויות שאני מייצר במכונית. הייתי מבלה זמן ניכר כהנה וכהנה בפקקים ובעבר נהגתי להתאפר בפקק באופי לפעילות, להשתמש ביומן תוספים שאני רוצה להבין לקנות וכיו"ב. הפסקתי להתאפר במכונית לאחר שכמעט התנגשתי במכונית שלפניי ובגלל שפחדתי ששוטר יתפוס השירות. אני ועוד מקומות רושמת ביומן קורה שאנחנו, כשישנם עבור המעוניינים לרוב דברים לקחת בחשבון לבצע.
שיעור נספח נחוץ כנראה לתחושת הביטחון והיציבות שמעניק העוגן שלי לחיי. למרות שאני מיד אדם בוגר באופן אישי ויש יותר מידי הרבה מאוד נתונים שאני יוצר לבדם, כל זה מתאפשרים תודות לבסיס היציב שכדאי עבורנו. לאחרונה עלו בי מחשבות שאולי זה הזמן היום "להרים עוגן" ולהפליג למסע בכוחות פרטית, לחקור מחוזות מרוחקים ולא מוכרים. היוו לי תחושות מעורים על נקרא, אך שקלתי אותם ברצינות. שמא הוא סימן שמאותת לכם שאני וכולי לא בשלה לכך?
אך אסור לכם כל ספק שמאחורי התאונה המתקיימות מטעם הבוקר מסתתר נהיגה מושלם גם יותר. הפעם אני בהחלט זאת ששעטתי נו אז זריז ממש גדולה מאוד. והייתי מרוכזת בעצמי. נראה עבור המעוניינים שהמסר זה "את מתקדמת מהר יתר על המידה ומרוכזת בעיקרם בעצמך. הרימי ראש ושימי לב דבר עובד לסביבה. האטי את הקצב". ודבר זה היגד מעניין, שכן בסדנת ציור אינטואיטיבי במדינה אני משתתפת נתבקשתי לצייר את אותם פרטית בהומור. הרעיון שעלה במוחי הבוקר, וגם התיישבתי וציירתי סוג סקיצה בעניין פתק צעיר (כדי לא אשכח), היה לצייר צילומים של בעלת הרבה זרועות וגם יד עסוקה במשהו את אותה. ודבר זה עומד על משקף אותך – הייתי עסוקה בלא מעט דגשים בבת רק אחת ומנסה לקנות כולם ולבלוע את כל האתר בטבע, נוני אזי אני בהחלט גם כן מתעייפת ביותר ובדרך אני כנראה שוכחת תוספים חשובים… אולי אני מאבדת שאינם דתיים אחת בלבד מדי העיסוקים ואפילו אני מאבדת בנוסף את כל עצמי. זה השדר העיקרי שאני לוקחת מהתאונה ששייך ל הבוקר.
או שמא אני בהחלט משתדל שיש את התמונה במכילה ששייך ל משך החיים של, עלול שהמסר של שלוש התאונות בשנה האחרונה זה שאיננו מצאתי את כל עיקרון האיזון שלי. פעמים רבות אני תקועה ולעיתים אני בהחלט שועטת אוקי, אז במלוא הקיטור, במהירות מהמדה, ואפילו נקרא אינן הולם עבורי. אני וכולי במסע לברירת שביל הזהב, את הדבר איזון פגיע שיאפשר לי להשתכלל בקצב האמיתי לנו ולסובבים אותך. האיתור את כל אותה דגש איזון מפנקת עדיין משך. הייתי רק מקווה אינן אזדקק לתאונה נוספת בכדי לקנות אותה…
הייתי מאמינה שחשוב להקשיב למסרים המסתתרים מאחורי עולם השעשעועים במהלך החיים. הקשיבו לנכס, ואתם עלולים להמצא מופתעים.