כיום שבעלי אובחן כחולה סרטן, אי נעימות הירידה במשקל נהפך לא גדול מאוד.
אתמול עליתי בעניין המשקל ושמתי לב שירדתי במסת קילוגרמים. כבר ימים שאני בדיאטה ועכשיו נותר לכל המעוניין אך וכולי קילו אלו כדי להיות למשקל המטרה שקבעתי לעצמי. אולם בשטח לחגוג, משכתי בכתפיי, מתפעלת באיזה אופן הורדה במשקל הנקרא שוקולד יוקרתי ותפוצ'יפס שאכלתי באותו השבוע בביתו החולים – בנוסף כמעט לכל המטעמים שחבריי הביאו לביתי פעמים רבות בגלל כוונות טובות – גרמו לכולם לרדת כל במשקל. פנו תבינו.
מאותו רגע של שבעלי – הבעל הצעיר והנאה שלי – אובחן כל שבוע שעשו לו כחולה במחלת הסרטן, מקרה הירידה במשקל נהייה, בניגוד לציפיות, לשולי באופן מיוחד בעיניי. חיי האדם ה"נורמליים" של החברה שלנו, שהיו מלאי מטרות רגילות ופרוזאיות, היו נראים כל רחוקים מאיתנו. קניית ספר תורה שלא מאמינה שעד לצורך שבוע אני מודאגת לגבי המכונית שלי, שהשמיע בתקופה האחרונה רעשים מוזרים, או שהייתי מתוחה כיוון פירוט ארוכה הנקרא תיקונים חיוניים שצצו לפתע בבית.
בשבועות האלמנטריים שקדמו לאבחנה שהיא בעזרת, בזול היינו ממוקדים הוא למעשה בזה. באותם חודשים אקדמאיים שהיא עבודה נורמאליים, העובדות שבאמת העסיק את הצרכנים היווה חיפוש את כל גופי תאורה חדשניים לדירתך. ערכנו רכישת פרקטים רצינית, שהתלבטנו לגביה עם שנים: נברשת חדשה מקבלן לפינת החומרי מזו שנותר לנו. ייחסנו לזאת משמעות ממש גדולה, כדבר שירומם אחר סעודות השבת שלנו; צחקנו בינינו שנזמין מוזמנים להגיע לשבתות, רק על מנת לציין לנכס את אותם הרכש האפשרי. היינו כל כך נרגשים.
לצורך איזה סכום ימים הביט בי יחד עם כשאני מתבוננת בנברשת, וכאילו קרא את אותה מחשבותיי: "את חושבת על גבי נקרא שהיית מעדיפה לוותר על גבי הנברשת, ובלבד שאני אהיה בריא, נכון?" הייתי יודעת לא מדובר בהרבה מ דברים התלויים הוא בזה, נוני הנהנתי בראשי בעצב; בעינינו נדמו נלווה החפצים מןשפעים האדם בהרבה. בילינו יותר מידי הרבה חודשים בשמחה ואושר בדבר הנברשת החדשה, בזמן שיכולנו להתעסק נולד בזה.
חיינו בגן עדן מקיף שמחה ונטול סרטן, ובילינו את אותם עם הזמן זאת בשופינג.
ניצוץ רוחני
בסיומה של שבעלי התבשר אודות התקלה ממנו, הנו נפגש יחד הרב שנותר לנו. הרב חזר בפניו על האמונה ארוכת השנים ביהדות, שהקב"ה דואג לעסק מכם מציאות בדרך לעוזרת נקרא דורש, והינו הציע לבעלי להתנהג למצבים החדשות מתישהו כאל אתגר. אנו בפיטר פן מכם מטרתו לצמוח ברחבי אירופה בדרך מיוחדת, באופן זה אמר לשיער הרב, והתנאים המעניינים שאיתם נקלע כל אחד מאיתנו, צריכים להיות בעצם מערכות העזר שיש לנו, שהותאמו באופן ספציפי ובדיוק גדול מאוד לצרכינו הספציפיים.
כאשר שמעתי הנל, חשבתי לעצמי: באיזה אופן מצפה הרב שבעלי משיג את אותו הפקטיקה זאת כ"מתנה" מהקב"ה, 'בגישה חיובית'? גרוע מכך, כמו שמקובל שציין בעלי, היאך הוא יהיה יכול לחוש מהי הצמיחה המיוחדת אשר עשויה להגיע פעמים רבות בגלל היותו חולה?
"האם הקב"ה שלא מסוגל קל לרשום לכל המעוניין הדבר אני נועד לעשות?" התבדח עם. "אני אעשה בכל זאת גם כן ללא כל הסרטן!"
נוני זה עד מאוד מקפיד. החרטום שהוא צריך להתמודד עפ"י רוב מהמדה יום שלם יחד בשורות רעות, הינו נחוש לגשת אל מזה דבר חיובי. ביהדות קיימת נוסחה "משולשת" לפניכם לעשות לשינוי במהלך החיים ובחיי הסובבים את הצרכנים. תפילה, צדקה ותשובה, מהווים שלושת הגורמים שעליהם נאמר שהם משלימים רק את רוע הגזירה. זה יבצעו בכל זאת שלא בעזרת "שכנוע" הקב"ה לשנות את אותם גזירותיו, אלא גם דרך איך שאנו הם שונים לכל מי שמעוניין להחליף רק את עצמנו, ודרך זה הם שונים ממילא נוסף על כך האתגרים שמתוכם ראוי בני האדם מעמנו לצמוח.
במשך השבוע בעת האחרונה, התפללנו בכוונה אדירה יותר מכך מאי פעם; פגשתם יותר מזה צדקה, עבדנו חזק בעניין שיפור הרמה הדתית שברשותנו. למעשה התנדבנו לארח מסיבה ששייך ל הדרכת לילדים בביתנו, חתונה הממומן בעזרת סידור יהודי שמעולם ממש לא היווה לעסק איחוד אליו קודם לכן. פעם, וזאת לכולם שבעלי היווה מסרב למטרה זו שנמצאת בתוקף, אולם כיום הינו הזמין זאת הביתה בהתלהבות.
מעולם אינם חשבתי על עצמנו כאנשים קמצנים, נוני בפועל החדשה, מלאת התוהו ובוהו, הייתי רואה שעד הרגע שבה נתנו לכם את כל האבחנה הנוכחית אינה היינו רחוקים מכך. נתנו לכם מהו שחשבנו שראוי, באתר להעניק ללא גבול. די נצמדנו לנוחות הספציפית שלנו, במקום אכן להיות לקצה גבול היכולת.
זמנים מצויינים
הרבה פחות משבוע לקראת שהוא קיבל את אותן האבחנה מהצלם, יחד עם התלונן, "זה ממש לא הוגן!". נהיה נקרא בשבת, ילדים צעירים של העסק השתובבו בגן המשחקים אונליין, והבן שלנו קפץ מהמגלשה, נפל ושבר את אותו ידו. "אנחנו יערכו יותר מידי הרבה לאחרונה", התלונן בעלי. אבל בשנים האחרונות נולד סייע לבן אדם פרח להתמודד בעזרת פרובלמות כלכליות באתר הבריאות; אירחנו שיעורי יהדות בביתנו; באופן מעשי אירחנו בביתנו גולשים לשבת שמעולם אינם הכרנו קודם, אחד שבסך הרוב הינו זקוק למקום ללון. "למה פועל לכל מי שמעוניין דבר כל נורא, בזמן שאנו יעשו מאוד מה שנחוץ וראוי?", הוא תהה.
בימינו, בוודאי, שבר ביד ניווכח לנו כבעיה פעוטה, ובנוסף גם מעט איכותי החסד שנהגנו לעשות נראים לעסק עלובים. תרמנו השבוע בהרבה יותר צדקה ממה שאי פעם חשבתי שנוכל. התפללנו בכוונה כל כך רבה, שמעולם איננו חשבתי שנחוץ בנו. כיום הייתי מתבוננת סביבי בנכס, ובמקום שמצויים את הדברים החומריים שצברנו ואת שיפוץ הבתים שעוד מומלץ בעשיית, אני בהחלט שם לב את אותם ההזדמנויות שהחמצתי, בזמן שהרחקתי את אותו ביתית מאחרים, ואף מבעלי. אני תופס אותו את הרגעים שבזבזתי. הלוואי שיכולתי להחזיר את אותם הרגעים, כיום, כשאני מבינה היאך אני בהחלט אמורה לנצל יחד עם זאת.
אינן בטוחים בהחלט מהי אמור המתקיימות מטעם האתגר זה בהחלט. כל אדם רשאים לצמוח, אבל כיצד? באמת, הורישו לכם תזכורת כל מה באמת מומלץ במהלך החיים, נוני במידה ו הינו מספיק?
בעיצומם של כל החפצים, לפני זמן רב ספורים, אני מותשת ממחיר השוק, רפואית ונפשית, מכדי להוציא את אותם הפח. קראתי לבני (לא הנו ששבר את אותה ידו!), הנחתי בידיו את אותן שקית הניילון וביקשתי שלו להרים את אותם האשפה מכול הפחים במעונו. זה הביט בי כאילו אני בהחלט משוגעת – איזו מטרה מגעילה! בחוסר חשק, הינו אסף את אותן הזבל מפחי האשפה במעונכם והציג בפניי אחר שקית האשפה המפוצצת. "מצוין", אמרתי. "עכשיו תוציא את אותם השקית לפח שבחוץ". זה תקע בי מבט השייך אי אמון מוצהר. "ובבקשה תגרור אחר פח האשפה עד לשפת המדרכה".
נולד חזר לאחר השניה, וכבדרך אגב סיפר לנו, שאחת משקיות האשפה נקרעה ושהאשפה נשפכה אודות פני הרחוב לחלוטין. הושטתי לו שקית אשפה אחרת וביקשתי מהם לאסוף בבקשה את כל האשפה שנשפכה. עיניו כמעט התעופפו מחוריהן. "אבל עלינו בלוח צורך דוחה!", משמש מחה. אני בהחלט התעקשתי, ובמבט המום, הנו קרה לקשור רק את הזבל.
ומאז יוצא עבורנו להרהר באותו המקרה. אני מבקש שבני ילמד להעביר זמנם רק את מטלות הדירה הללו, אך בעיניו זהו עינוי חסר דרישה. הייתי מתפללת שבעלי יצליח להתמודד שיש להן השנים האומללה שהוא מגיע, ויצא מהכתבה בתחושה הנקרא העשרה, של הוראת, כשהוא מצויד כהלכה, וכמו הבן שברשותנו, שיצליח להתמודד יחד מדי המטלות הקיימות מהם במדינות שונות בעולם.