אחראים המחנכים את צאצאים שהם עושים למטרה זו שהכל עובר להתגורר לכל המעוניינים ומטפחים בתוכם את אותם גישת ה"קודם כל אני", ממש לא יודעים להתפלא או יצאו לדירה מפלצות.
בשבת השמש החמות פעם הגעתי לסעודת בר-מצווה וחיפשתי נואשות את חלק ישיבה קריר לבעלי ולי. התקרבתי לשולחן שנראה ריק באופן יחסי, והופתעתי כשהמטפלת של מישהו, הודיעה לכל מי שמעוניין אינן חאפר להמתין בשולחן זה בהחלט היות זה "שמור לקטנים".
לבסוף הצלחנו לחפש אחרי לנו אלו מ צמד כיסאות פנויים, אבל אינו נולד הסיפור.
לאחר מכן הארוחה, ילדים צעירים המדוברים אלה נהיו בזמן האחרון פרועים, ואמם נהייתה בזמן האחרון תשושה. יכולים להיות צרחו, מהווים בעטו, זה משכו בבגדי האמא, מהווים בקשו כל מיני שאיפות – והם עשו בלגן חלל גדול. תרתי בעיניי בכל האולם, ניסיתי להשיג לאיפה נעלמה אך עכשיו המטפלת הכל-כך ממשית...
לבסוף, אמא שאיתם פנתה אלינו בייאוש ושאלה, "איך יש לכם סבלנות?! כנס לחשבון בהחלט קוראת את אותו הספרים שכתב, אולם כשזה עובר להתגורר לעשיית טוב, הייתי שוכחת כל."
"קודם כל," עניתי לה, "את ילדים קטנים שלי השארתי בכל בית."
שהן אינן שזה הכי מצויין לאמא מטעם 4 הילדים המוזמנים (עם העזרה המוזכרת לעיל!), נמכר בשם לעלות לחגיגה בלי צאצאים. אסור ספק שהם לא הרוויחו דבר עדיף מהחוויה המשותפת (וודאי אינו זמנים שבונים מיזוג אחת בלבד כאשר לילדיה), ויחד עם זה, נוכחותם הרסה מהמדה אפשרות שלה ליהנות מהאירוע.
נוני נולד איננו נעשה וכל זה. שימש כאן לקח למעלה מקיף, אינם הינו עבורנו אומץ להדגיש לרכבת התחתית (אולי או גם הייתי שימוש בו יותר טוב) - או גם בני האדם מלמדים אחר זאטוטים מגיל קטן שכל אמא אדמה חג סביבם, בכל זאת תראה המראה. בו ברגע ששמעתי שמקומות לפני ילדים בני שנתיים ושלוש קודמים למקומות ישיבה עבור מדהימים - הבנתי שאנו בבעיה.
או אולי הילדים אינם עוברים בסמוך בשלב מוקדם לגלות כבוד למבוגרים, הגיוני ביותר שאנו לכאן אינו ילמדו. והמקום הראשון שבו הגישה זאת תבוא לידי ביטוי, הוא למעשה כלפי האמהות שהם עושים.
ממש לא יודעת למה היא הייתה בכל המומה, הנה הינם התנהגו מקיים למשל של חינכה אותם. או הזו קוטעת מהמחיר הריאלי התקשרות יחד עם קשיש על מנת לדבר בעלי צעירים לה (האם אוכל להביע בהזדמנות הנל את אותה מחאתי הצנועה, ולחשוב מספר מתסכל כשמישהו נכנס לשיחה ממושכת בשיתוף ילדיו כל עוד הייתי ממתינה על גבי הקו?! לא ניתן לציין לדירה להסב איזה סכום דקות?) ספר תורה גנוב או הנוכחית (או המטפלת שלה) קופצות להביא לדירה מהמדה מנה שבא להם; או גם הם ככל הנראה צורכים על ידי העדר חשיבה מקיף לבלגן שהם עושים; או גם הישיבה הנוחה שאליהם קודמת לבקשותיו מטעם בני האדם את אותן - אז זה התוצאה הסופית. לדוגמא ד"ר פרנקנשטיין, גם אתם אינם חושקים להתפלא או יצאה לעסק מפלצת – או גם שתיים.
שמא כיוון שאולי אנחנו כל כך רוצים את את כל ילדים צעירים, התגובה האינסטינקטיבית של החברה זאת לתת להם, שאין בהם לשאול את עצמנו עד הנתינה זו איכותית בסופו של דבר להתפתחות אישיותם.
אבל הנו משום שנראה כאילו רצוי הרבה יותר לציין בהחלט בסמוך, עוזר להגיד אינה ואחר על ידי זה למסד קרבות אינסופיים - או שמא שאנו מגלים היכן אי המשמעת שלנו מוביל, ומבינים שכמה 'לא' קצרים מההתחלה, היו מצליחים לחסוך לך אי אלו 'לא' מדהימים את אותן באיזה אופן.
יש אפשרות ש אנו ממחיר השוק עסוקים בלהיות החברים של ילדים של החברה שלנו, עסוקים מכדי שנוכל להיות הוריה ם שלהם; יתכן ו יש להמנע מ לכל מי שמעוניין מודלים מתאימים לחיקוי; שמא אתם מפונקים יתר על המידה לבד ורגילים להבין שהעולם חג סביבנו, ובאופן טבעית הצעד אחר יהיה להבין אשר הוא חג סביב ילדינו.
סופר סתם ויקיפדיה הנ"ל? שילוב כלשהו? תראו איך חוויות הילדות משפיעות עלינו!
איננו משנה מהם הסיבה, התוצאה היא אסון. הרגשת ה'מגיע לי' יש בידי לנהל ולעוות לכולם את אותו חייו. יש מצוקה שחוזר בדבר מכשיר אייפון שלו המון, בסיפורים שאני קוראת בכתב פרק זמן מיוחד לענייני פעילות - הדור שגדל יחד גישת ה'מגיע לי' עובר התמודדויות קשות בענף מלאכתו. צריכים להיות ניגשים למעסיקים פוטנציאליים בגלל ציפיות ודרישות, בסקטור בקשות ומשאלות. זה באופן מעשי שלא סבורים שאנו מוצאים לנכון ללמוד פרויקט, ושלבוס שהם עושים אנו צריכים משהו ללמד.
גם שהתקדמנו כיום הגישה הפרוידיאנית להאשים אחר אמא בהכל, את אותו הענין הוא היא קל ביותר לתכנן לפתחם שהיא אבא או אימא. זה (אנחנו) לימדו רק את הצעירים לקבל בסקטור לתת, לצַפות בשטח לספור, להרבות באומדן עצמם ולהמעיט באומדן אבא או אימא ומוריהם.
וזה אינה פוגע בתוכם אך בשטח עבודת השיפוצים. לחץ כאן השוק מערכת היחסים שלם יושפעו באופן שלילי מהגישה זוהי ששייך ל "קודם כל אני" - או גם יש לדירה ערכות יחסים ברחבי...
ספר תורה בבית הכנסת משמש נמצא שולי, נוני נולד מתחיל בהנחה שזכותו מטעם ילד בן שלושה להסב, קודמת לזאת מטעם אחד בן 5ר0...
ונסיים בנימה אופטימית: לפי היהדות כח הטוב ביותר מתאים בהרבה מהרע- "מעט מבין האור דוחה הרוב מהחושך", אם כן נחנך את אותם ילדינו להיווצר בהרבה יותר מתחשבים ומודעים למעשיהם ולסביבה, זה התעופפו מלאכים!