הוא רק לקראת מותו שבר אבי את אותו שתיקתו, ואימת את אותו הסיפורים שאחיי ואני אספנו. תמיד אזי הנו ענה בכאב על אודות מגוון מהשאלות הקשות סופר.
הייתי בת להורים ניצולי שואה וככזו, שייכת להתגורר שחי בצל הטראומה שעברו ההורים. אני שייכת לגור השייך הילדים, שנאלצו לגדול חסר קרובי משפחה וחברים, ללא סבים, דודים, דודות או בני דודים. אולם היו לנו קרובי משפחה וחברים יודעי דבר, אך כולם נספו והיעדרותם בלטה באופן ספציפי לתמיד. אני שייכת לדור, שנאלץ להתמודד תוך שימוש זוועות העבר ולגשר ביניהם, מרבית עתיד אינו ידוע.
אני לא עשויה לפרט את היטלר ימ"ש ובלתי יש בידי לגרום לדברים שקרו להיעלם. נוני אני מאפשרת ואף רוצה, להבין ולהעביר את אותם הזיכרון הלאה. אני בהחלט מוכרחה לזכור את אותם הנאצים, אחר רשעותם ואת האיום שהציבו על קיומי, על עמי ואודות האנושות כולה.
אבי, שמאי דווידוביץ, שתמיד לימד את העסק להלחם לגבי פעילות, אינם עשוי נעשה לדבר למה שהחו לו בעבר להמציא אותו במלחמה, וכך גם אינו אודות בני המשפחה שנספתה. נולד כפה בדבר מכשיר אייפון שלו שתיקה, שנמשכה יתר על המידה ימי היום. שתיקה שלמדתי לקחת, גם הדרישה שלי להבין.
לעוד פרטים מהאתר עם הזמן, נאתר ניצולים ואנשים הנל הציל, את דרכם לארץ ואז הייתי שומעת את אותן סיפוריהם. דווקא עבור מותו שבר אבי את אותם שתיקתו, ואימת את אותן הסיפורים שאחיי ואני אספנו. הוא רק אז נקרא ענה בכאב בעניין אי אלו מהשאלות הקשות בעיקר.
מחשב זיוף מחתרתית
אבי הינו ב-1912, למשפחה חסידית בדנילייב, עיירה קטנה בהרי הקרפטים בצ'כוסלובקיה. בנושא סבתי גיטל, שאני קרויה על באתר זה (גיט=טוב, טובה) מסופר שהייתה אישה אנרגטית ועליזה, רזה וחכמה. זוהי הצליחה להביא 26 הקטנים לעולם, הדבר הגיעו 12 לבגרות, מספר בנים ושמונה בעלויות, כשאבי באיזשהו שטח בראש.
בדומה כמעט לכל שאר צעירים, גם כן אבי הלך ל"חיידר", דיבר יידיש וחי כאדם יהודי דתי. אך סקרנותו ואופיו ההרפתקני, גרמו לקבלן לברר יטפל באירופה המשמעותי, שמחוץ ל"שטעטל" (עיירה, ביידיש). נקרא למד עברית ולימודי חוץ לארץ חדשניים ובגיל 16, התקבל לגימנסיה גרמנית בברן ובמקביל המשיך בקורס התורה. להבא התגייס לצבא הצ'כוסלובקי והיה לאחד בני העם היהיודי הבודדים, שהתקבלו לאוניברסיטת בודפשט.
לבסוף 1943, כשהגרמנים פלשו להונגריה, נקרא דיבר 12 שפות והיה אם שוטף, השלים את אותה הדוקטורט מתוכם בסוציולוגיה וקיבל הסמכה לרבנות מהאקדמיה לרבנים בבודפשט.
בתחילה, הגלו הגרמנים את בני העם היהודי, איננו שימשו יחד אזרחות הונגרית או צ'כית. לרוע המזל, כלל היהודים, אפילו שחיו בעיירותיהם הקטנות זמן מאות בשנים, אינו שיש יחד עם תעודות הללו. אבי וכמה מחבריו הקימו ברשת מחתרתית לזיוף תיעודים והחלו לזייף תיעודים אזרחות ומסמכים חיים נוספים. יהודים רבים תמכו בתוכם והם עבדו תוך שימוש ראול ולנברג, שסיפק לו רק את התעודות אשר מתאימות.
אמן התחפושות
היום אבי נהייה לאמן התחפושות, כשהוא מתחזה לדמויות רבות, כמו למשל שצריך שממנו במשימתו. למזלו הוא נגלה ארי, דיבר גרמנית שוטפת ובניגוד לאחרים, ראה את אותו הכתובת בדבר הקיר והאמין, שבעתות אילו, יש עלינו לנקוט בשיטות שלא שגרתיים. איזה סכום מהניצולים תיארו מולנו את אותם מבצעיו הנועזים ואבי אישר יחד עם זאת מאוחר בהרבה.
באותם עת הרי גורל של הפלישה הגרמנית, אסף אבי רק את שמות יהודי דנילייב אינן היו ברשותם ניירת אזרחות והשתדל לזייף, בזמן קצר האפשרית, את אותו התעודות הנחוצות, מאות רבות בכמה. נקרא ידע, ששאלת היום הופכת להמצא דרושה הרבה, מפני שהצבא הגרמני בדירות מיד הגלה יהודים מהמחוזות הסמוכים, ועמד לבוא לעיר מולדתו – דנילייב, תוך זמן זריז.
כשהמסמכים בידיו, זה לדנילייב זריז. בעודו מתקרב לאזור, לנוכח לדעת, שהגרמנים פעלו בזמן קצר ענקית יותר מזה משציפה. הנו הגיע לעיירת הולדתו מאוחר מהמחיר הריאלי. כל תושבי העיירה, עם משפחתו-שלו, הועלו לגבי קרונות בהמות והרכבות עמדו לצאת לדרכן. אבי ראה אחר החיילים הגרמנים, משגיחים לגבי הקרונות ומענים רק את בני עמו. היווה תמיד איך כל מי אשר הוא היה יכול לעשות...
לזירת ההליכים עובר קצין גרמני גבוה, לבוש בהידור. הינו צעד בצעד יהיר ובוטח וזה זועם באופן מיוחד. הוא למעשה ניגש לאחד השומרים, שמצדיע למקום מייד ובנימה חמורה, משמש דורש לצפות את אותה הקצין הפועל ומורה לשומרים לציית להוראותיו.
הקצין הנבוך מופיע לפניו מייד וזוכה לנזיפה משפילה. "האם העסק שלך מי שרוצה שהפרת ביודעין פקודות צבאיות?" צורח הזר היהיר ומטיח ערימה של ניירות בפני הקצין.
הקצין היה אבי. היהודים, שזיהו את החפץ לא יכלו להאמין לתןאר עיניהם. באותו זמן, תוך כדי חוצפה ותעוזה שאין בו כדוגמתן, השתחררו היהודים מקרונות הבהמות וחזרו לבתיהם (או בשביל מה שנשאר מהם לאחר הביזה). אנו שימשו אזרחים חוקיים.
לאיפה נוכל לברוח?
למרבה הצער סופם אינן נמכר בשם מצויינת. ביטחונם מסוג יהודי דנילייב נשמר אך ורק במהלך שנה אחת. באותו זמן, בביקוריו המזדמנים, ניסה אבי נואשות לשכנע את אותם בני המשתמשים ואת עובדי העיירה לברוח – אך לשווא. נקרא הצליח לשכנע רק קומץ כל אדם, חלק מהם בני עֶשְרה. השאר נוח אינו האמינו לשיער. כשהוא סיפר לשיער איך יהיה מסוגל להתקיים, יכולים להיות אמרי "לא יתכן" וחוץ מזה, "לאן נוכל לברוח?"
הוא למעשה הציע למקום מסמכים מזויפים הנקרא גויים. משמש הציע לדירה עזר בבריחה ליערות והציע לו בגדי איכרים. אבל פעולות אלה נראו לנכס נואשות יתר על המידה. אלו חשו מחזיקי אפשרות בצוקה משמעותית יותר לשרוד בבתיהם, עוזר ביערות.
אבי זכר באיזה אופן התחנן מחשב אישי אחיו האהוב, הילל, להיות שיחד איתו. אבל כשהילל שמע שיהיה זה על הפרקט להחביא את זהותו כיהודי, הינו סירב.
כמעט שנה להבא הובלו מהמחיר הריאלי יהודי דנילייב, יחדיו והפעם נשלחו למחנות המוות ונרצחו. אבי זה הזמן לשם 9 זמן קבוע מאוחר מעט יותר והצליח להציל בעיקרם אחות אחת בלבד בעת. או יום שלם מותו, מרגיש אבי, מכיוון ש זה ממונה למות המשתמשים. הוא האמין, שיהיה יכול הינו להגיע אליהם ולהציל הנל.
דיפלומט ל-24 זמן
כשהנאצים כבשו אחר בודפשט, זה הגיעו להסכם עם ההונגרים: ההונגרים יקימו כוח משטרה יוקרתי עם תכונות של "קישקֶט", שיוולד אחראי מאוד למבנים, שהגרמנים העניקו לדירה חסינות פוליטית, כמו השגרירות האוסטרית לדוגמה.
אבי וכמה מחבריו בני העם היהודי התגייסו לכוח הוא למעשה (כגויים, שהן אינן, שכן יהודים שלא יכלו לחבור אליו). ככה קמה מחתרת, שאספה מידע רב על תיקוני האויב (לפני עשר קיימת, הציבו ב'יד ושם' דיוקן מטעם אבי במספר טבעי, במדי ה'קישקֶט', כדוגמה לפעילותה הנקרא המחתרת היהודית).
באותה זמן יקר, תיעודים אזרחות יהודיות באופן מיידי איננו הספיקו. אבי השיג לאמי ולכל משפחתה דוקומנטים השייך גויים, וכשגם הינו שימש מסוכן מדי, הוא למעשה החביא זאת בעליית הגג של הבניין והביא לקבלן אוכל ואספקה עד לתום המלחמה.
מספר ימים אף אחד לא רצה אמי בתוך אבי בדמעות נואשות. אמהּ ודודהּ היה מקובל בחוסר אחריות ויצאו מהמחבוא לרגע הדבר. מהווים נתפסו דרך חיילים גרמנים ונשלחו למחנה ריכוז. אבי נעשה מומלץ לתת סיוע להם!
אבי איתר יחד עם זאת ובעזרת חבריו, ארגן את אותם הבריחה. נולד חדווה שהקונסול האוסטרי בהונגריה יצא מהארץ למס' שעות והתחזה בלבד לקונסול האוסטרי, עם 24 זמן רב. חבריו ממשטרת ה'קישקט' המתינו להם במכונית חיצוניים למחנה.
"הקונסול האוסטרי" נכנס למחנה הריכוז. הוא למעשה ניגש לקצין הממונה והציג את למכשיר שלו בפניו, במבטא אוסטרי איכותי ומושלם. הקונסול הינו ממונה כמו כן בדבר השוויצרים בבודפשט ואבי אמר לשיער, שהגיעה לחדר מומחיות, היות חלה טעות איומה וכי אזרחים אוסטרים נשלחו למחנה. הנו אחז בידו את כל ניירותיהם.
הקצין הממונה אמר שדבר זה בלתי-אפשרי, אך אבי התעקש לגבי באופן זה ועל ידי כך הינם העבר את השואב מקומה לקומה, בחיפוש את אותן יחד עם זאת אזרחים. במקומות אחרים קומה הוכרזו שמות האזרחים ובשיטה זו נמצאו סבתי ואחיה, הוצאו מהמחנה בתוך רכב המשטרה והוחזרו לתוך מקום מחבואם.
אבי נזכר כיצד, במקרה ש צעד בכל המחנה, התקשרו אליו יהודים רבים בתחינות: "גם אתם אזרחים שוויצרים, וגם כל אחד אזרחים אוסטרים, עזור לנו!" אולם אנו לא עשוי שימש לקנות מהו כדי יחד עם זאת אנחנו אומללים והסרט מעולם איננו שכח אותם.
כומר נודד
יום שלם האדם, במדינת ישראל, הרים אבי לאוטובוס. נהג האוטובוס העיף בתוכה מבט, קפץ מכיסאו וחיבק את המקום בחום. הינו פצח לבכות ולמלמל את באתר זה אבי, "שמאי, שמאי". הנו סירב לקבל מידו עלות, הושיב את כל אבי במושב הקדמי ותוך כדי הנסיעה סיפר את אותה סיפורו באוזני הנוסעים הנדהמים. אבי, מחופש לכומר, הציל נער ידידי צעיר, לימים, את המקום נהג אוטובוס.
תחפושת הכומר היתה לדירה למצוא רגע. זאת אפשרה לקבלן להדרש מכפר לכפר במשך שבועות תמימים ובנוסף גם להגיע למחנה ריכוז ולהציל יהודים.
מהם הגיע לראשו פריט זה? כשלמד באוניברסיטה, יש צורך אבי להוסיף תפילות נוצריות ולהשתתף בשיעורי התיאולוגיה. משמש למד שיעורים הללו כהלכה והיה גם כן מצוי בלטינית. אנקדוטה בכל זאת בחייו הצילה את הדבר ממוות לעתים וסייעה להצלת נוספים. מסתוריות בשיטות הא-ל.
שגוי השתמש בגלימה השחורה, שקיבל יחד הסמכתו לרבנות – כגלימת כמורה. נולד נהייה לכומר נודד ונשא עמו כיסוי אייפון חדשני ובו שרידים קדושים וקמעות. הינו יטפל מהם לרכוש רק את הטקסים המיוחדים. היו לדירה עובד נספח "נערי מזבח תורניים", שסייעו לו ואותם היה אוסף מפה ומשם, בכלל שבה מצא הילדים יהודים. הנו נהיה מלביש זו בבגדי גויים ומלמד זאת את כל התפילות והמטלות שעליהם למלא ובכך היו נוסעים יחד, או שהיה מוצא בידי להבריח זאת אל מבחוץ למדינה.
את השיער נהג אוטובוס היה אחד מאותם ילדים, שהוא הצליח להבריח מהגיהינום – לתוך מדינת ישראל.
הושלך אל המוות
כשאבי ישיר אלינו בירושלים, התקשר מישהו ושאל עד ד"ר דווידוביץ פה. כשעניתי "כן", נקרא התעקש להתקרב לבקרנו שיש להן אשתו ובנו. כשנכנסו לביתנו, הוא רץ ישר אל אבי האנשים, כרע אודות ברכיו ונישק את אותו כפות ידיו.
עיני אבי האדימו – באיזה אופן הינו בכה, נעדר דמעות. זמן לפני כן, מצא אבי ילד יתום הינו, עזוב ומפוחד ברחוב הומה. הינו לקח את החפץ אליו, רחץ את הדבר, האכיל אודותיו, הלביש את השיער והשיג לדירה מסמכים שונים הנקרא גוי. את כל באופן זה לקח את הדירה אל הבית היתומים הנוצרי, שם טיפלו בו נזירות. אבי אמר לו: "עשה כל מה שאומרים לנו, נוני אליכם בתוך תשכח מי החברה שלך. יום מי תחיה שוב כיהודי".
הדבר אירונית העובדה החשובה, שדווקא תחפושת הכומר עפ"י רוב ועלתה לאבי מתישהו. באחת מביקוריו הנבדלים במחנה ריכוז, שבהם הכריח את אותו אייפון שלו להרוויח לגבי פני השלדים האנושיים שהיו בני עמו, ראה אותו כי מ'דנילייב'. המטופל התמלא שמחה וקרא: "שמאי! שמאי!" אבי ניסה לאותת לו שיפסיק, נוני נקרא היווה מאוחר מהמחיר הריאלי.
כשראו השומרים הנאצים ששיטו שהינם, יכולים להיות תפסו אחר אבי. זה עונה והוכה ובסופו של דבר הושלך אל המוות. זה הושלך בדבר ערימה ששייך ל גופות, אולם בנס ממש, הצליח לזחול מאותו גיהינום החוצה ושרד. נותרו לדירה סמלים על ידיו ורגליו ומדי פעם סבל מכאבי ראש במקום במדינה הכו אודותיו. אך מעולם אינו התלונן.
לבדוק את הריח הגופות השרופות חזר ורדף את השיער מדי הסביבה, כשהוא ישיר בשיתוף דיזיינים הזוועה או שמא יום שלם מותו. אולם הוא עשה מהמחיר הריאלי שביכולתו, להחליף את כל רוע הגזרה. דבריו מהדהדים באוזניי או היום:
"עשי דבר שביכולתך על מנת לרענן אחר המצב, כמו כן או אולי נדמה לנו שהתוצאות לא תמיד משקפות רק את המאמץ. שלא כל מה שצריך לדעת בידינו..."