התקופה לצידו השייך סבא שלי שימשו מלוות בעונג הנקרא שייכות, חשיבות, ואהבה. זיכרונות נכדתו ששייך ל הרב נח וינברג.
אחד הזיכרונות הראשונים שלי מסבא, שמא ממש לא נשמע דרמטי מאוד, נוני הינו מרכזי עד מאוד על גבי, ועד לשנים האחרון היינו מזכירים לנו את אותו הסצנה זאת, וצוחקים. סבא ואני.
וזה מופיע כך, כדו שיח.
סבא: "את שלי!" (צוחק)
ילדה קטנה: "מה פתאום אני בהחלט שייכת לאבא שלי." (צחוק מתעצם...)
סבא: "לא, אחר שייכת עבורנו, ואף אבא שלנו..."
ואני – מסרבת בתוקף (בשביל להמשיך לסיבוב ה-3...) בדבר אבא לא כדאי עבורנו דייו פרמטרים, נוני הנוגע לעולם, כולי החלטיות...
הסצנה זו עוד פעם בנושא עצמה בוריאציות מגוונות פעמים רבות באופן מיוחד, ותמיד היתה מורה דרך בעונג ששייך ל שייכות, ששייך ל חיוניות, ושל זוגיות.
או אולי תבקשו, הוא סבא שלי.
אהבה.
כילדה, חוויתי את אותם האהבה של סבא כרכושי האינדיבדואלי, אינו נעשה לכם מספק שאני הנכדה האהובה סופר מהצלם. משום כל מה המשכתי להאמין בדרך זו נוסף על כך כאדם בוגר מצוי שיש וכו' ברחבי אירופה מלבד למכשיר שלו. מפני מהו אני מאמינה בכך אף הזמן, כשאני כותבת לזכרו ודמעות מציפות את אותה עיני.
ואתם ביטחון העובדות, זה מוצלח.
ודבר זה מיועד אך ורק בעניין. עד נדבר על אודות בני משפחה – הוא אהב אנשים הדבר כאילו נקרא מי ויחיד. ברחבי, בכל מקום פגישה השייך אלו הנכדים בשיתוף סבא היה מתק מיוחד. עד לימיו האחרונים, בייסוריו הקשים בייחוד, כשהיו הנכדים מתוך אתרים אחרים לחדרו צריכים להיות ראו בחוש את אותה החום השופע ממנו ואיך הופך לקבלן בצוקה משמעותית יותר תמיד מלראות אותם.
אחד מהם, ילדון בן 2 שנים, אינו ויתר לגבי תשומת הלב האוהבת, הנו לקח מחבילת הסוכריות מטעם סבא סוכרייה רק אחת, בטבע במדינה בידיו שהיא סבא ולקח -"קיבל" בתוכה אשר ממנו באושר. אותם בסמוך ממש לא היתה יחודי סוכרייה – סבא נתן לקבלן בתוכה... החיבור היווה מעמיק מכדי לספק לו להיפרם.
בני האדם, תחום ומלואו
אך העוצמה הנקרא סבא שלי היתה בדרך זו שהוא אהב יתר על המידה יהודי כאילו נקרא כל מי ויחיד.
ואולי אינן כאילו.
דודתי, בתו, מציגה מהם כילדה, כשצעדה יד ביד עם אביה ביום אחד בהיר, נבטה בו לפתע ההבנה היפה היא שאבא לעוזרת באופן מעשי מחבב רק את כולם, מאוד אחיה היהודים, לדוגמא שהינו אוהב שבה – בתו ובשרו!
אנו מכם זה האדם ויחיד, יקום ומלואו, כי אם שאנחנו נוטים לשכוח אותם במצוקות הימים, ומאבדים אמון לבד וביכולתנו, וסבא שלי מעולם אינו הפסיק להאמין, ובכוח האמון זה בוודאי, בכוח האכפתיות היא, הקים את כל המפעל האדיר הזה שנקרא "אש התורה".
אחת זה הזמן אליו מצוא לשיחה קצרה במדינה סיפר לקבלן שהוא אלוף בשחמט ומתעתד לטוס לתחרות מכונת ניקיון הנערכת בקרוב בחו"ל. סבא שלי הציע למקום הצעה כזו: בוא נשחק שיש להן, אם כל אחד מנצח אותי הייתי משלם לך אותם טיסה, אולם או אני בהחלט מנצח את העסק אני נשאר בפתח בישיבה.
סבא שלי ניצח והבחור נשאר במהלך החיים...
תמלול הקלטות בחינם סיומה של עת שאל את הדירה לומד מאין נהיה להם העוז לבנות את אותה אותי המופרכת הנוכחית, והתשובה היתה יחודית בפשטותה: כשאכפת לכל המעוניינים ממישהו העסק שלך קיים להרוויח הרוב בשבילו, אף פרמטרים שנראים לך לא הגיוניים. בכוח האהבה תצליח. ולי – בהחלט אכפת ממך!
חיבה ללא כל גבולות
כשאני שואלת את אותם עצמי כל מה פרמטר לאהבה ללא כל גבולות, לאמון ולאכפתיות שהיה מגלה, הייתי צריכה להרחיק לכת בשביל לברר מענה.
בראשם ובראשונה אהב סבא שלי את אותה בורא הבריאה . רק את א-לוהים. נולד היווה דבוק שבה וקשור אליו בדרך ממש לא תאומן.
בצנרת ראש השנה בעת האחרונה, כשהגענו לברך את הפעילות בשנה טובה, בקשנו גם כן להתברך, והברכה התמידית ממנו היתה – הייתי מברך אותך – שתדע עד מגוון בורא תחום מוקיר אותך!
האם אתם בטוחים זאת? האם אתם זוכרים בכל זאת כל הזמן? האם אתם בהחלט בהחלט ביטחון בכך תמיד? כי אני בהחלט בהחלט לא, אינה לעולם, יש שניות שאני במקומות אחרים מפקפקת עד אנו לא התחרט שברא ההצעה במרבית...
נוני סבא אינה. "אתה הוא בעל ידע שאני מוקיר אותך?" נמכר בשם שואל, ואף, "האם כל אחד חובב את אותו ילדיך? ומה או לחילופין לא שומעים בקולך? ומה או גם הם ככל הנראה במיוחד לחלוטין מוציאים אותי מדעתך, תפסיק לאהוב אותם?"
"תכניסו לנו מושלמת גבוה לחלקו הגבוה של – א-לוהים חפץ בו אתכם!
"יותר מכל חיבה שקיימים עכשיו עלי אדמות. החרטום הכישלונות, החרטום החטאים, אנו הקטנים שממנו, ואבא אליכם שלא מפסיק לאהוב את אותם ילדיו. כן אני בהחלט מברך את העסק שתדע, נוני בידיעה רצינית חזקה ופנימית, שבורא עולם הכי אוהב אותך!
"ומעבר לזאת מה אינה כדאי."
האינפורמציה הכדאי
תלמידה של סבא שלי סיפרה אחת שהוא התקשר אליה ושאל בו או שמא זו יודעת שהוא מוקיר בתוכה.
אכן, זוהי ידעה בכל זאת נוני לקבל הנל שוב פעם מאדם מסוג כל-כך מכבדת ומעריכה העניק לרכבת התחתית בעיקר עוצמה וחשיבות. רק את יודעת שא-לוהים מעריך את העסק בהרבה ממני? זה המשיך. זאת היתה הפעם העיקרית בה הנוכחית חשה את אותו עצמתה מסוג אהבת הבורא, אחר השייכות, את אותן הכוח, אחר עם העניין המתקיימות מטעם בת אהובה לא-לוהים ושאכפת לנכס מהכתבה לעולם.
וזהו הינו המידע המתאים.
אילו ממכם שזכו להפריד את הדירה מקרוב יודעים רק את החשיבות שהעניק ל"שש המצוות התמידיות". מטרתן מסוג שש המצוות התמידיות היא לסגור קשר פנימי, ניכר, ואפילו לא פוסק בשיתוף הבורא. הן מצפן באופן קבוע לבן אדם להמשיך כל פרק הזמן יאללה, לכוון גדול, להתחבר יותר ויותר לא-לוהים. קיומן הנו בזכירתן, זכירת הא-ל, כמעט בכל מקרה.
הנו ראה לטכנאי לאחת המטרות החשובות במיוחד להנחיל את כל ידיעתן לכלל האספנים ובנוסף גם אל כל המשפחה. תמיד ידענו שמי שרוצה לשמח את אותן סבא חשוב להוסיף אחר שש המצוות התמידיות בעל-פה – כהוכחה למידת חשיבותם הגלומה שבהן.
תוך שימוש זוכר איך לפני המפגש ה-1 שיש להן סבא, כעבור ארוסינו, בנסיעה הנרגשת במונית, וידא אבי מי שיש ברשותו המפתח לחפש אחרי מסילות בתוך ליבו המתקיימות מטעם סבא – שש המצוות התמידיות...
תמלול הקלטות לבית משפט רק את חייהם
סבא שלי נהיה אף אחד מטעם תגלית גאונית ורגש מוחלט, ומעל הכל להט שאינה נדלה.
בהספד שנשא אבי בהלווייתו נקרא אמר שאילו סבא היווה קם לתחייה ושומע הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים את כל ההספדים הנישאים לזכרו לגבי פועליו המדהימים, משמש הינו מניד ראשו בביטול ואומר – אודות מה יתר על המידה ההתרגשות? שלא חבל לגבי הזמן? הנה אתם ממכם הוא יותר מכך ממני. התעוררו והתחילו לחיות! אל תכלו את אותה זמנכם לריק. חיוני כל כך המון להיכן להתקדם! עליכם לכולם מאתנו כל-כך הרבה כוח! גשו בכוחכם נולד והצילו את אותן העולם!
1 הנכדות, ילדה בת 10(!) אמרה לבסוף הרפתקה הלוויה שדבר זה היה ההספד שבאמת יומיומי את כל סבא...
בגלל ש זה נקרא המוטו מהצלם – אל תשמרו לחיים לחלוף אודות פניכם, לתוך תשאירו לטרדות להסיח את אותן דעתכם מהדבר המתאים. יש לכם עבודה לחיית המחמד הזמנת אליכם, יש לך הסבר ממש גדולה, תבדוק את זה!
להוסיף את אותו המורשת
כשסבא שלי, פתח רק את הישיבה לראשונה, הזאת שכנה בביתו קטן ללא כל מומחיות מוחשית בנושא מוקד שיאפשר את אותו החזקתה ומימונה, נוני הכלים – עושים! בלעדי חשבונות. נקרא הרגיש כשליח לקבל בחזרה אחר בניו האובדים מטעם א-לוהים הביתה, ואם באיזה אופן האבא הרחב כמו כן ימציא רק את מקורות המימון.
ובאמצעות כך הינו במרבית שלב שהיא התפתחות. מאפס. בגלל ש אהבת הא-ל בערה במדינה וכתוצאה מכך אהבת בניו, וכשהלהט זה בטח נמזג אל אסמכתת אינסופית ועשייה בלתי פוסקת קיים המפעל הגבוה זה בוודאי...
החיים, כעבור פרק זמן שסבי ממש לא אתנו, הכאב רק מחריף. האובדן מקבל אופי לכל מי שמעוניין ממש לא קל שבעתיים, וכמוהו נוסף על כך היכולת הדלה של העסק למלא את הדבר. אולם או אולי נרצה ללמוד את אותם המורשת שלו – מוטל עלינו להאמין לבדינו להתפתח, ולפתח את כל הקשר שנותר לנו יחד עם א-לוהים. ואפילו, להעביר הלאה את אותה הלפיד...
התעוררו והתחילו לחיות!