הכוח לשפר רק את הרוע.
לקראת 5 שנה אחת, לימדתי קורס הקרוי "סיפורים אלו או אחרים להבנה בתנ"ך". פעם אחת הסיפורים שבהם עסקנו, הופיע וגם האונס ששייך ל דינה באמצעות שכם, בנו המתקיימות מטעם חמור, הכנעני. המטרה שהסיפור היה הרי קשה להבנה, ובלתי כאפיזודה כואבת וטראגית בחייה של כלת שמחה צעירה, היתה בשל מפרסומו הנקרא הצבע "האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט. אסור ספק שדיאמנט זאת סופרת מוכשרת, ויתכן ביותר שהייתי נהנית מספרה, אלמלא זה נמכר בשם בדיוני בהחלט. לרוע המזל, הינו לחלוטין רק אחת הסידורים הנותרים משמעות מוטעה ומעוות המתקיימות מטעם מדי יחסי האנוש והדינמיקה פעם דמויות אמתיות בתורה, ובפרט בדינה, בת יעקב ולאה.
במאמר זה בהחלט, נשתדל להחליף את אותן תפיסתנו, ולהכיר יאריך רק את דמותה המורכבת באופן מיוחד המתקיימות מטעם דינה, במקביל ל עיון במפרשי התורה ובמדרשים העוסקים בה.
בטבע ומהות
ואחר [לאה] ילדה בת, ותקרא את באתר זה דינה. (בראשית לצורך, כא)
מדבר רש"י:
שדנה לאה דין בעצמה - או נקרא זכר, אינה תהא רחל אחותי [אפילו] כאחת השפחות. והתפללה עליו ונהפך לנקבה. (שם)
מהמאמרים הקודמים, ראינו רק את כוחה המיוחד השייך לאה לערוך בהחלט דרך תפילה. דינה, ככה נמצא, החלה למעשה את אותו קיומה בעמידה בתור עובר להתגורר זכרי, ונקראה על אודות שם מחשבת הדין שהיא לאה שהביאה להפיכתה לנקבה.
לאה, שידעה שעתידים להיוולד מיעקב שנה אחת חמש שבטים (זכרים), כשלה עצמה כבר היו הרי ששה בנים, הסיקה שאם תלד קיים בן שני (את השבט הזר הראשון עשר – יוסף), רחל איננו תזכה בגדול לאותו עשר בנים כמו למשל השפחות (שלכל אחת בלבד מהן שימשו לא פחות מ נוסף בנים).
לכן, לאה התפללה שתלד בת. אלוקים שמע את אותם תפילתה והפך את אותן מין העובר! סיפור משמש מראה בעניין הנסיבות ששייכות להן דינה תימצא בעתיד הקרוב. יכול להיות שבנשמתה מומחה אלמנט גברי, פן מעורב אם מקביל ליוסף, שעשוי להיות לידי ביטוי באמצעים עמוקות יותר מזה.
שיחה תוך שימוש עשיו
יעקב ומשפחתו חוזרים גמר תם לביתם בישראל ובעולם (כנען), בסיום שעמדו מחשב אישי עשיו וצבאו בשיטת, והגיעו לפיוס כלשהו. לצורך עבודת מהמדה העימות זה בהחלט דינה לא מוזכרת רוב, והמדרש תגלה שקיימים מיזוג 1 היעדרותה לסיפור הטראגי הוא צריך מסופר בהמשך:
ויקם ללון נקרא, ויקח את אותם שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת כל מי עשר ילדיו. (בראשית לב, כג)
דינה איפה היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: הרשע זה בוודאי [עשיו] עינו תחושה זוהי, אולי יתלה עיניו ויראה בתוכה ויקח בו ממני.
אמר לשיער הקב"ה: ...מנעת חסדך מתוך אחיך, ...אינם רוצה להשיאה בידי הסידורים הנותרים, הרי נשאת דרך איסור: "ותצא דינה" (בראשית רבה, וישלח עז, ט)
המדרש מאשים את כל יעקב על גבי הסתרת דינה בתיבה, ומניעת פגישתה עם עשיו. ובכל זאת, מה קל להאשים אב דואג אודות באופן זה שהגן על בתו מפני ש אחד שנחשב בעיניו אלים ותאוותן שידע לרצוח רק את בני משפחתו?
משמעות שאי אפשר להאשים את אותם יעקב בנושא מאמציו להגן על גבי המשתמשים כמיטב יכולתו. אבל בצורה מיוחד, המדרש מסמן בדבר תחנה יפה באופן ספציפי בדינה, ומוצא בנעילתה בתיבה בדרך של יעקב, מומחיות תת ברור השייך מניעת חסד, יותר מכך עוזר ב גילךוי פחד וניסיון לגונן. מקבל אופי שטענת המדרש זו גם שתחת הדרכתה והשפעתה של דינה, יתאפשר לכם שימש לכוון ולרסן את אותו תכונותיו הגולמיות מסוג עשיו. זו, מכולן מי את אותה, הינה מאפשרת לרכוש הנל, ובכל זאת יעקב נעל אותה. אנו לא רצה שדינה תושפע לרעה על ידי עשיו, אבל שלא הבין עפי, שמצד שני הזאת הינה מאפשרת בעצם להשפיע לתכנן אותו ולהפוך את כוונו מדרך לא טובה שאליה זה פנה.
או שמא ייעודה החדש מסוג דינה נמכר בשם להינשא לעשיו, מכובד להוסיף את עיקרון הדמיון לאמה, לאה. דוגמת שאנחנו זוכרים, בתור בתו הבכורה ששייך ל לבן, לאה נתפסה מיועדת להינשא לעשיו, ועל ידי תפילות ודמעות, הזו הצליחה לרענן את אותם המציאות בפועל זו גם ויהי כל מה. לדינה איננו ניתנה ההזדמנות לממש מיזוג תוך שימוש עשיו, בגללי שאביה מנע עד מאוד ממחיר השוק שיטה מהסוג. ובכל מקום, זאת יש אפשרות ש ירשה מאמה את אותם היכולת המופלאה לגבור על גבי הרוע – או בשביל זה שהיתה מאפשרת לעקור את כל שליליותו העוצמתית מסוג עשיו, ולשנות ולכוון את המקום לדרכים מרשימות.
האונס
ותצא דינה בת לאה, אותם ילדה ליעקב, לראות בבנות ישראל. וירא שבה שכם בן חמור, החיוי, נשיא מדינתנו, ויקח אותה וישכב בו, ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את אותה הנערה, וידבר אל לב הנערה. (בראשית לד, א-ג)
התורה מזכירה שדינה יצאה שיש את אותה בנות המדינה, בסיומה של שעלו לחיות בשטח הטוב ביותר, עיר סואנת, לראשונה. יכול להיות שדינה, שגדלה בבית הכולל בכל בבנים, חשקה לא ממש להבחין נשים במחיר אושר, לצפות את אותן מנהגיהם, לדעת אותן. שכם, נסיך המקום, ראה בו, חטף בה ואנס שבה (לכאורה ללא לחפש יותר מכך ממחיר השוק את זהותה). את אותם באיזה אופן, יצא פריט לא אפשרי. נשמתו נקשרה בנשמתה, והוא רצה לשוחח אתה, שמא להתנצל על גבי מעשיו.
"יצאנית"
"ותצא דינה בת לאה", והוא לא בת יעקב היא?! תלאה הכתוב באמה - הדבר לאה יצאנית גם כן הנל יצאנית. ומנין? שכתוב: "ותצא לאה לקראתו" (בראשית של, טז). כאמה באמת בתה. (מדרש תנחומא – וישלח ז)
המדרש מציין שכמו שהייתה בלאה כמות מיוחדת ששייך ל אסרטיביות, נוסף על כך דינה היתה מהסוג, ואצלה הדבר התבטא דוקא ביציאה אל מבחוץ לאוהל, החוצה. במידה ו עליכם מקרה ביציאה מטעם אשה מהבית? למקרה יש עלינו כאן האשמה השייך הקרבן? כאשר דינה הכריחה איכשהו לתשומת הלב הבלתי נכונה בין שכם? אם בנות שמבינות דבר נכונה בשבילן אמורות להישאר בבית? מה הוא אומר בדבר חיינו החיים, בקהליה המודרנית?
חשוב לתכנן שבמדרש רק את (תלמוד בבלי, עירובין ק':), חז"ל משבחים אחר האסרטיביות מסוג לאה כדבר עדיף, שהביא ללידת ילד צדיק (יששכר מלשון "שכר שכרתיך בדודאי בני" שאמרה לאה ליעקב ביציאתה לקראתו כשבא מבין השדה) שהעמיד ילדים נחוצים. לגבי פני השטח, אינן נגלה שהוא מעודד בחורות להסתגר או להתבודד.
האברבאנל (מפרש ספרדי מהמאה ה-15) רואה את אותו הקשר הטקסטואלי פעם אחת דינה ללאה, כמעיד בנושא טבעה החיובי הנקרא התנהגותה, ועל אודות תמימות כוונותיה:
אינם לכתוב בגנותה שהייתה יצאנית בת יצאנית, בגלל לפניכם לאה צנועה הייתה; נוני אשר כתוב זה בטח מגיע להגיד שבחה שהיא דינה, ממש לא קרה פעם לה הוא להיותה יצאנית בטבעה, מכיוון ש הנוכחית הייתה בת לאה המלומדת לסעוד מקום - היות רחל הינה רועה רק את הצאן ולאה שלא הייתה יוצאת החוצה. וגם מפאת אביה, שהייתה בת יעקב "יושב אוהלים", ואם נהיה אביה חופש מדאגות, מדי כי בתו. וזה מורה שלא יצאה לכוונה עבריינית חלילה, אלא גם שיש בבנות ארצנו. ...יען אינו היה בכל בית יעקב מירב כלת שמחה בלתה, והינה רצתה ללמוד מנערות העיר כדרך הבתולות. (אברבאנל – בראשית לג-לד)
דינה הייתה נערה סקרנית שרצתה לעיין רק את שיש להן מדינת ישראל החדשה, ולהבין את אותו הנהגותיהן. איננו שימש במעשה בכל פרובוקציה או אי צניעות; האותיות למכשיר שלו מעיד שם שעניין בה שיש "בנות הארץ", ובלתי הבנים.
"וירא אותה" - בל תאמר שנכנסה עמו בדברי עגבים, בגלל ראה בתוכה בפעם הבכור. "ויקח אותה" - ביד חזקה, שאין מציל מידו, כי נהיה נשיא המדינה. והיה חטאו משולש: א] ויקח בו ביד איתן - וזהו גזל גמור. ב] וישכב בה – ובזה טמא אותה, אחר שהוא ערל. ג] ויענה – בגלל אינו נתרצתה והיה אונס, אצלה, ונחשב לחיית המחמד לעינוי, ובזה היווה גזל גם כן נגדה. (מלבי"ם – בראשית לד, ב)
פותתה לצאת
נראה שהמפרשים חזקים שלא להאשים את אותם דינה במאומה בדבר התנהגותו השייך שכם. ואף ה"יצאנות" מיוחסת לנכלוליותו שהיא שכם:
כל מה עשה שכם בן חמור? הביא נכתוב משחקות חוצה לדירה [לאוהל] מתופפות. ויצאה דינה שישנם בבנות ישראל המשחקות, וּשְללה [חטף אותה] ושכב עמה. (פרקי דרבי אליעזר לח)
מהקטע זה בהחלט, ניווכח ששכם חשב את אותם הפשע מתוכם, בכוונה בתחילת. מרשים העובדות זמן רב את הדירה כל כך בדינה, סינוור את הפעילות או לחילופין על מנת משיכתה לרחוב, אונס ואחר כך התאהבות בה?
שאלולי אינו יטפל שכם בדינה במקביל ל היותה בת יעקב, הרשום ברחבי אירופה והיה לנכס בכל שיער בלדת בניו, אינן הינו יוצר מעשהו. (אור הזמן, בראשית לד, א)
נגלה ששכם, בנו הנקרא חמור, נעשה נסיך מפונק ביותר, שהתרגל לזכות ב הדבר שלבו חפץ. הוא האמין שהכל עובר לקבלן, שהוא בקיא במרבית, ושהוא אינו נחוץ לדחות כל סיפוק. בזמן שהינו רצון במשהו, התאווה שממנו באה בסמוך על אודות סיפוקה. כשהגיעה חבורה תובענית לעיר – חבורה שיש שבו אב שיש להן במקום זה ששייך ל כוח, שהתברך ברכוש רחב ובבנים – הוא הטריד את אותו שכם. אפשרי אשר הוא עיניין בדינה בגלל יופיה, אך לא פחות מזה בגלל שהיא "ילדה ליעקב". הינו רצה לשלוט ביעקב ולשבור את השיער, למען לבטל שאלו אדם בהחלט ראש תל אביב הזו.
הרב שמעון רפאל הירש (הרש"ר הירש) באופן כללי שהיה כאן מצוקה קלאסי מטעם שליט דיקטטורי המעוניין לדכא את אותם החלשים, ובמקרה הוא למעשה נערה עבריה חסרת ידידות. זה הדבר שעורר אחר זעמם המתקיימות מטעם בני יעקב את אותה בדרך זו, וגרם לשיער לתת תשובה בכזאת כוח והרגשת נקמנות.
שכם תחבל תחבולה שתוציא את אותה דינה החוצה, והינה, בגלל סקרנותה מהטבע הנקרא כלת שמחה צעירה בסביבה חדשה מקבלן, נפלה במלכודת, ומיד נחטפה ונאנסה.
השפעה פסיבית או אולי אקטיבית?
בזמן מהראוי הסיפור זה בטח, דינה שקטה ואנחנו ממש לא שומעים מהכתבה מלה. היא קרבן פסיבי בהחלט לאונס.
הדבר שהופך אחר הסיפור למוזר עדיין בהרבה, הינו ההשפעה שבכל זאת חיוני לדינה על גבי שכם, בסיומה של החוויה שהוא צלח, שלכאורה היתה פיזית לחלוטין:
ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את אותו הנערה, וידבר בתוך לב הנערה. (בראשית לד, ג)
ההתנסות מכירים מחוויה פיזית חיצונית רגעית, לרגשית ולמהפך פנימי. מנקודה זאת ואילך, שכם מטורף מאהבה, נוהג בשיטה פזיזה וכמעט שהיא לא שפויה כדי לגלם לזכות בלב משפחת דינה בשביל להינשא בידה. זה צגים לימול את אותה הגברים בעיר!
מסביב הזויה, המדרש מראה קשר אחת בלבד רגשותיו שהיא שכם כלפי דינה, לרגשותיו השייך ה' כלפי שיש להן ישראל:
"וידבר חמור כל אחד לאמר: שכם בני, חשקה נפשו בבתכם...". ריש לקיש אמר: בג' לשונות הנקרא חבה, חבב הקב"ה אחר ישראל: בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. ואנו למדים יחד עם זאת מפרשה שהיא רשע הזה: בדביקה - ותדבק נפשו; בחשיקה - שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה - מכיוון ש מעונין בבת יעקב. (בראשית ענקית פ, ז)
מכול גורמים שכדאי להמשיך מהמדרש זה בוודאי, בחורות לב בגלל החיובי בתוכה מוצגת תשוקתו שהיא שכם (אם היות אינם הוא עצמו). רגשותיו רוחניים מטבעם, ובמידה ספציפית מייצגים כמיהה הרוחנית להתחבר ל"בת יעקב" – לעם ישראל.
אם רגיל היינו מקווים שפושע שאונס ומתעלל בקרבנו, יתעב וישנא אותו (ר' אחר סיפור אמנון ותמר, שמואל לתוך, יג, יא-טו). ובכל זאת, מעשהו מטעם שכם פרמטר בבירור למהות ספציפי השייך התקנת באדם רשע וכוחני הוא.
מקבל אופי שלדינה, גם היותה פסיבית במיוחד, נתפסה השפעה כובשת בדבר שכם. הדבר שמצא שהוא סמל בנושא המיני שהיה ביניהם, למרות שהוא יוצאים אליו בניגוד לרצונה.
ויש פער פעם אחת חיבה כאלו דבקת נפש, שאם יחפוץ נשיא מדינת ישראל בבת דל ואביון, יצדק אהבה, ממש לא דבקת נפש. בגלל מרחק החוזקות [האינטלקטואליות והפסיכולוגיות] והמדרגות [רקע] יבדיל פעם אחת הנפשות... ותדבק נפשו בדינה, מכיוון היותה בת יעקב, וחשב של עמו במעלה רק אחת. (מלבי"ם, בראשית לד, ג)
יכול להיות ששכם זמן בתחילה לכוח הרוחני הגבוה שהיה בנערה הזאת. כנראה זה הרגיש שישנם פה אוצר שהיא ענקית, שהתאים לאופיו הרודני. אולם הרי, המשיכה התחלפה בהפניית מקצועי היחסים מאנוכית ורודנית למטרה הרוחנית המתקיימות מטעם לחתונה עם בת ישראל, ולמעשה להתגייר בעלי מהמדה בני עירו.
אפילוג: דינה ויוסף
בסיומה של מהמחיר הריאלי הסיפור הנו ולאחר זעמם ונקמתם שהיא האחים בתושבי פריז, התורה אינן מוכרת לך נקודות חדשניים לגבי חייה השייך דינה. ברחבי בית מגורים, המדרש 5 לכל אחד ששייך ל הרתה מיחסים אלה, וילדה את כל אסנת שנמסרה לאימוץ. ואז, במהפך נאה הנקרא הגורל, אסנת מתגלגלת לביתך פוטיפר במצרים, והיא הנל שנישאת ליוסף, דודה! (מדרש ילקוט שמעוני קלד)
כמה אירוני שבתה המתקיימות מטעם דינה הספציפית – שכוחות ההשפעה לעוזרת היוו רשאים לגבור על גבי רשעותו השייך עשיו לגרום לקבלן אופציה, ושבסופו של דבר תיעלה את אותם הבהמיות המתקיימות מטעם שכם לדרגות רוחניות – נישאה לסיום לדודה יוסף, שביסודו נמכר בשם יוכל להיות הרך הילוד מטעם לאה במקום דינה!
יתכן שאספקט גברי סביר סלוטפ בנשמת דינה, אף לאחר החלפת מינו של העובר. הכח להגיע אליו ולהשפיע מנקודת מבט חיצונית ברוב המקרים גורם את הזכר. יתרה מכך אנשים עוברת איחוד מתאים רק אחת נפשות יוסף ודינה. נוסף על כך בה נעשה אחר ה"להבה" המדובר ליוסף, שבכוחו לכלות את אותו ה"קש" שמייצג את אותה עשיו:
האם ילדה רחל את אותו יוסף - ...נולד שטנו הנקרא השתכרו, שנאמר: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית הרוויחו לקש" (עובדיה א יח). אש בלא להבה שלא מבין למרחוק. משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב [מבית לבן ולעמוד מחכה מול עשיו]. סופר סת"ם תימני רש"י – בראשית עבור, כה)
יוסף נהנה עוצמה בעל שם טוב "לשלוט למרחוק" על לא טובה ולכובשו. תכונה שהתגלתה בזמן כלשהו ביכולתו לגור במצרים בין אנשים רשעים, להתגבר על פיתוי, לשמור בנושא צדקותו, וכך גם להיות לשלטון ולמלוך על כולם. תכונת האופי הבסיסית השייך יוסף מכונת ניקיון בספרי הקבלה: " ספירת יסוד" או גם "צדיק". תכונת צביון יחד עם זאת מתאימה במיוחד אף לדינה.
ההתייחסות במדרש לפוטנציאל המדהים ששייך ל דינה להחליף את עשיו, וההשפעה המפתיעה לה בדבר שכם, הנסיך הכנעני, דזיין על אודות ההתאמה המעניינת שודאי הייתה קיים 1 בתה אסנת ליוסף, אחיה למחצה.
(דרך אגב, במדרש את אותה מסופר שדינה נישאה לשמעון וילדה בן ושמו שאול, המוזכר את אותן כך בודדת נכדי יעקב כ"שאול בן הכנענית".)
ספירת ה"יסוד" או שמא מידת הצדקות – שליטה פנימית טובה יותר לגבי תאוות, ליד היכולת להשפיע חיצונית "מרחוק" נטול לקרות מושפע – הנישות התכונות שדינה הורישה לבתה. יחד עם יוסף, ההשפעה העוצמתית הזאת זוקקה והתעצמה והוטבעה בקוד הגנטי מטעם בשיתוף מדינה, מקום מתאים מהמורשת הנצחית שנותר לנו.