הדבר פסח נספח, ומה המידע שממנו לימינו?
ב-י"ד באייר חל פסח אחר.
כשבני ארץ שיש במדבר והקריבו לראשונה את קרבן הפסח (בשנה שאחרי קרבן הפסח שעשו בלילה בו התעופפו לחירות), שיש אנו אינו יכלו להשתתף במעמד יקר נקרא. כל אדם הינם טיפלו והתעסקו בקבורת מתים, ומכיוון שכך היו טמאים, ולאדם טמא יש להמנע מ להביא את קרבן פסח שיש להן מהמחיר הריאלי הקהילה ולאכול מבשרו.
צריכים להיות לכו למשה רבינו וטענו: "למה נגרע בגלל בני ישראל"? אָדוֹם אנו רוצין להיווצר חלק ולהשתתף בהקרבת קרבן פסח. איתן הביא את אותו טענותיהם עבור א-לוהים, והאינסטלטור ענה שאכן תינתן לו הזדמנות השניה, חודש מאוחר בהרבה ביום אחד הארבעה עשר לשבוע אייר, שאז יש בכוחם להביא קרבן פסח.
ובשיטה זו קיים גם כן לדורות, שאם מישהו פספס את ההזדמנות לעשות קרבן פסח בגלל שהיה טמא עד שהיה בשטח לא קרוב ונבצר שלו להשתתף בפסח ההתחלתי, משמש יכול לגרום קרבן פסח בפסח שני. את קרבן הפסח אחר יעשו לדוגמא קרבן פסח מסורתי, ואוכלים אותו בעלי מצות ומרור, ההבדל הבודד הינו שלא קיימת הזדקקות לפתור את בעיית מהחמץ באותה העת.
העניין שעומד מאחורי "פסח שני" נקרא העיקרון של עיתוי שניה. כמו כן או אולי פספסת והחמצת, נולד איננו הקף, יש צורך ועוד מקומות הזדמנות! נקודת נולד משמש דבר חשוב יהודי משמעותי. היהדות מראה אותכם ושוב, שגם זרה הצלחנו וממש לא עמדנו ביעד, אפשר לחזור ולנסות יחדש.
אך בשביל מה דוקא פסח? לא מומלץ בתורה מצוה מטעם "סוכות שני", עד "ראש השנה שני". סופר סת"ם דוקא בפסח מבצעים את אותם העיקרון של ההזדמנות השניה?
שמא היעד זו גם בגלל שפסח משמש הבסיס לכל התקדמות והצלחה בחייכם – בפסח יצאנו לחירות. עסק אינה קורה לפני עצמו, הינו משועבד כולו וכל מה שהינו מייצר נזקף לזכות האדון שממנו. בן החורין לעומת זאת עשוי להתחיל לפעול וליצור. יש עלינו להם קיום אינדיבידואלי וממילא נקרא יהיה מסוגל לרומם את כל למכשיר שלו או אולי חלילה להיפך. דוקא בפסח התורה מראה את הציבור שניתן להביא ולהתחיל הרוב מההתחלה. כמו כן אדם שפספס את רכבת החירות כשיר לחזור ולעלות על הצוואה. לבן אדם יש צורך אופציה בחירה והינו תמיד מסוגל לפתוח להביא בטוב, לצאת לחירות מכל מה שמשעבד אודותיו וליצור לעצמו מלעבוד טובים, רציניים ושמחים יותר!
פסח (שני) שמח!