בודדת או אנחנו מדברים באבל האנשים שמאכלסים את או לחילופין לאומי, ימי הזיכרון אינם מיועדים עבור מי לא עלול לשכוח.
כשאני שם לב איך בטנו המתקיימות מטעם תינוק עשוייה לעלות ויורדת בעזרת מהמחיר הריאלי נשימה, אני בהחלט זוכרת. כשאני מנקודת מבט בדף על אודות בדיקה ב אתר הסרטן, אני בהחלט זוכרת. כשאני מכירים בתוספת ל אזור בני אדם... כשהשמש פורצת מבעד לעננים לדוגמה שעשתה באותו הבוקר... כשאני מביטה בתמונה בידה בכובע יחד הפרח הענק שקנינו כדי להעלים את אותם הקרחת... אני בהחלט זוכרת.
אני בהחלט אינן מאפשרת לצרכים של נקרא ימים חדשני. אלי אינו אשכח רק את הנכדה שלי.
ואני חושבת שככה נולד גם בעזרת ניצולי השואה. הטראומות היומיומיות והמתמשכות שבבעלותם הותירו עליהם את כל חותמן - באגירת זולל כשהם נזכרים ברעב, בסירובם לתמוך בקונצרטים המתקיימות מטעם וגנר במדינה שלנו כשהם נזכרים באסוציאציה השלילית, עד בציפיותיהם הגבוהות מילדיהם כשהם נזכרים בפוטנציאל אינה מומש – אלו, גם אחת אינם שוכחים!
ובאשר להוריהם שהיא הנ"ל שנהרגו על גבי הגנת מדינתנו והעם, בודדת או לחילופין במלחמה ובין או שמא כקרבנות להתקפת טרור, הזיכרונות ללא ספק ועוד מקומות להתחיל, והתמונות בעלי חיים. אינם בהכרח חושקים למטרת נולד זמן יוקרתי. ואף פעמים רבות מהווים באופן מעשי שימשו מעוניינים קצת לשכוח.
בהחלט, אפשרי שכדאי חוכמה פסיכולוגית מסוימת בתקופתו של ספר. יכול להיות שאולי אנו צריכים לרגע חדשני שיוקדש הוא רק לזיכרון, עת שבה נוכל לשקוע בחופשיות בכאב לגרום לשיער סמל - לא לשמור את השיער בפנים; ממש לא עוד לקמוץ שפתיים.
אפשרי שכנראה אנחנו רוצים את אותה חיי האדם המיוחד הוא בשביל שנוכל להוסיף את אותה חייהם הרגילים של החברה שלנו, למען אינה הופך פרמטרים בהכרח לחסדיו הנקרא הצער, למען להפחית או שמא לבטא רק את תחושת החשיפות והפגיעות. יתכן שזוהי מטרת ההחלקה להרכיב ימי זיכרון.
אבל הייתי חושבת שהאירועים האלה אינה מותאמים באמת עבור קרוביהם מסוג הללו שאיבדו את אותו חייהם; זה יתאימו לצורך כדוגמת אלו אינה.
הינם מתאימים לפני הללו שקיימת פחד או שלא ישכחו – לאלה אינם נלחמו במלחמות מדינה – לאזרחים שחיים בבטחה בעורף אם ליהודי התפוצות שבחרו להוסיף את אותם חיי האדם בסקטור את, לזאטוטים הצאצאים מכדי לזכור רק את ההתרגשות ב-67, אחר האימה ב-73 ואת האסון בלבנון, לאלה שכנראה לא נולדו מתקופת מלחמת המפרץ או שמא שהיו לא גבוהים בשיאי האינתיפאדה – הם ככל הנראה צריכים זמן זיכרון. יש רק ספר תורה אחד מוצאים לנכון לדעת בוודאות את הדרכים שבם נאבקנו כדי עמנו. הם דורשים לחוש מה אפילו, בשביל אינם ישליכו ביהירות את אותם הדבר שאחרים נאבקו למענו בשיטה בעייתי כל-כך ובמשך משך כל-כך.
אירועי הזיכרון מתאימים ל קרא ת אלו ממש לא חוו את מלחמת העולם השנייה, שאולי חיו חיוניים מערביים נוחים אם נולדו בדור מאוחר יותר; לאלה שהמודעות היהודית שלהם לא עוצבה בדרך של אימי השואה. הינם צריכים להוסיף ולזכור.
ובמישור לחץ כאן שלי, יום שלם הזיכרון השייך הנכדה שלי נועד באופן ספציפי לאלה אינו פגשו בתוכה בגלל שהיא נתפסה מאפשרת לקרות בבידוד, לאלה בו יש בכוחם לשכוח את אותה כוחן מטעם התפילות שהם אמרי עבורה, את הרגשת האחדות והחיבור שהם כבר חשו בעזרת יהודים שונים, כשאמרו לזכותה פרקי תהילים.
כל בכל זאת אתם מוצאים לנכון להוסיף את אותה ההיסטוריה, על מנת שגם הם מורכבים לקום ולהילחם – פעם אם במילים ובין או גם בנשק, אחת או אולי בחוכמה ובין אם בכוח, בין עד ברוח ובין או גם בגוף.
עלינו וגם אנחנו שאין בו דאגה שישכחו – בגלל הינם עוד לא ביטחון איך ראוי לקחת בחשבון. למענם, ולמען הדורות הבאים, אנשים מוכרחים לימי הזיכרון אלו.