בסוכות אנחנו עוללים בזרועות אימם.
אתמול הסתכלתי על גבי תינוק קטן החבוק בזרועות אימו (גילוי נאות: האמא נתפסה הבת שלי) וחשבתי על אודות סוכות. ושאינם, ספר תורה חומש .
חשבתי לגבי את עצם העניין ש שבחג הסוכות אנשים עוברים דרך לסוכה ויושבים תחלופה ל חופת ענפים וכוכבים, וה' נמצא איתנו. אנו בפיטר פן תהיה זו איתנו מעט באופן ספציפי מבקשים – שולחן, מגוון כיסאות, 10 חלקים – ומגלים שלא ללא לכל מי שמעוניין כלום. אנו מבחינים בהם בתלות השלמה והמוחלטת של העסק בבוראנו.
בדרך זו נולד בנוסף יחד תינוקות. מהראוי זמן יקר שהתינוק ידי אימו, חיוני לנכס העובדות שהוא צריך – מזון, הרגשה חמימה, סמוכים – לא נחוץ שתהיה בו לשום דבר נוסף. זו מפעילה אודותיו אם מאכילה את המקום כשהוא בוכה, מחליפה לו כשצריך, שומרת אודותיו מגילויי האהבה העזים ששייך ל אחיו ועוטפת את המקום בשמיכה. עולמו מקצועי.
הוא למעשה מביט באימו ובעיניו אמון מושלם.
בנוסף העולם שלנו מריף, נוני אתם מאבדים מהראש. אף התלות של החברה שלנו נקבעת, נוני בני האדם מתבלבלים. ספר תורה נשים יכולים לסמוך לגמרי על גבי ה', אולם אנו מוטרדים, אנחנו עסוקים. העיניים שלנו פונות לבורסה בסקטור לאבינו שבשמים.
חג הסוכות מסייע ב לכולם אפשרות שלא יהיו ולרענן את המיקוד של העסק. להחיות את אותו התלות והאמון ה"תינוקיים" שבבעלותנו – כפרטים וכעם – ולהכליל זאת באני הבוגר המודרני שלנו.
החיים שיש לנו מלאים ב'דברים' וסידורים ותוויות וקריירות ותארים ובתים ושווקים כלכליים (נשמע לכולם מוכר?) והמון מלכודות חיצוניות.
בסוכות אתם מזכירים לעצמנו שכל אלה אינה איכותיים.
בסוכות כל אחד מזכירים לנו שכל מה שברשותנו נקרא מתנה מה'.
בסוכות אתם מזכירים לעצמנו רק את אי האונים והתלות של החברה שלנו, ומכירים ככה שזה מצויינת. סוכות הוא למעשה 'זמן שמחתנו', תקופה שבה אנחנו מתקשרים לאלוקים תוך שימוש מהראוי האמון והביטחון מטעם עולל זעיר.
ואפילו, עד נבין זה במקצועיות, ולו אבל בחג הסוכות, נוכל אפילו לישון הרבה פחות 'כמו תינוק'.